במוצאי שבת, ו' באב 2011, יצא העם לרחובות בהמוניו וזעק לשמים. מקצב תופים עמום מרטיט ליבו של המון דביק ודחוק, המתאחד כבעל כורחו לעיסה אנושית, עושה פה אחד וזועק בגרון ניחר - צדק חברתי. מתוך הניסיון הראוי לשמור מקום על מחצלת המחאה לכל הגוונים והדעות, מנועים אנו לעת עתה מלדון בסוגיות מחלוקת רבות המתקיימות בתוך מחנה המחאה - פנים רבות לצדק החברתי. יחד עם זאת, ישנה נקודה אחת אותה עלינו להבהיר כדי שסביבה נוכל להתאחד - הסכמה על מהותו של אותו 'צדק חברתי'. ביום שלאחר העצרת המשלהבת עלינו לבחון את הסיסמה במבט מפוכח ולשאול האם אין אמת בהלעזות הקפיטליסט כאילו המחאה מנותקת מהאפשרי ומהמציאותי, והאם אין סיסמאותיה הבלים אוטופיים שזועק המון משולהב ומטומטם?
הגם שיגידו - "מאיפה יבוא הכסף לכל הצדק הזה?" או "השוק העולמי במצב תנודתי - זה לא הזמן להרפתקאות של צעירים".
נענה:
הצדק משתלם, השוק החופשי קורס ואין לנו מה להפסיד.
בבסיס קביעה נחרצת זו עומדת התפוררותם של שלוש אקסיומות מרכזיות בהם מחזיק הקפיטליסט:
א. רווחיות כערך עליון.
ב. תחרות מניבה חדשנות.
ג. האינטרס היציב היחיד - מוטיווציה אגואיסטית לקידום עצמי.
א. הרווח כערך:
"there is one and only one social responsibility of business – to use its resources and engage in activities designed to increase its profits"
הקפיטליזם, מעצם טבעו החומרי\כלכלי מרדד כל דבר למונחים של סחורה. משמעותה האינהרנטית של סחורה זו - בין אם מדובר בשעות פועל-עולם-שלישי, מחצב גבישי, או רעיון אומנותי – נמחקת, ובמקומה מודבק תג מחיר, שמטרתו לאפשר השקעה חוזרת של הסחורה בכדי שתפיק רווח. גם לתג המחיר הזה אין למעשה משמעות אינהרנטית משלו - אלא מטרתו לאפשר השקעה מחדש של רווח שנצבר כתוצאה מסחר באותן סחורות חדשות. באופן פרדוקסלי, הבעיה האינהרנטית של הקפיטליזם היא רווחים עודפים. זאת משום שלרווח אין שום משמעות - אלא אם כן אפשר להשקיע אותו מחדש ולהפיק ממנו רווח חדש וחוזר חלילה.
הקפיטליזם שיצא מתוך מעמד מתחזק של סוחרים אירופאים במאות הקודמות, התמודד עם בעית עודף הרווח בעיקר באמצעות פתיחת שווקים חדשים, במה שנודע כקולוניאליזם, שהוא למעשה כיבוש העולם בידי מעצמות אירופאיות. בהדרגה הפכה ארה"ב העצמאית מאפיק-השקעה למרכז הכוח העולמי עצמו. בתורה, ארה"ב חיפשה להשקיע את הרווח העודף שלה. מעבר לאפיקים המסורתיים של פתיחת שווקים חדשים, אותה מבצעת ארה"ב הן באמצעים אלימים גלויים (כמו בעירק) והן בדרכי עורמה באמצעות הבנק העולמי (מדינת דרום סודן החדשה היא מקרה בוחן עכשווי), יש לשוק הקפיטליסטי שיטה נוספת המאפשרת 'למחזר' השקעות במדינות המפותחות. כל גל מיתונים נתפס בידי הסקטור הפיננסי כהזדמנות - איש הממון יכול לרכוש ציוד, דירות ושעות עבודה במחירים זולים מבעבר ולגלגל אותם בהמשך תמורת רווח.[בעיקבות גל הירידות הנוכחי בבורסת תל-אביב, נכתב בדה-מרקר ש'הכסף הטיפש' יוצא – כינוי מתנשא שהדביקו בעלי ההון למשקיעי מעמד הביניים העצמאיים המשחקים בהבלם ברולטה מכורה].
ברבות השנים, החברה האנושית אירגנה את עצמה, מובלת לאור מטרות פיננסיות, בשתי קבוצות כלליות - הצרכנים במערב והיצרנים במדינות העולם השלישי והמתפתחות. כעת גוש אנושי גדול בסין ובמדינות אחרות במזרח נמצא בתהליך של מעבר - מחברה יצרנית (שסחורתה הועברה למערב) לחברה צרכנית המפתחת מעמד ביניים ושוק צריכה פנימי בקנה מידה שלא נראה עד כה. עבור הקפיטליסט מגמה ברורה זו מספקת הזדמנויות וטומנת בחובה סכנות: ההזדמנות היא כמובן השקעה רווחית בתשתיות החדשות הדרושות לקיומו של מעמד ביניים חדש - בתים, רחובות, מזגנים, מכוניות חשמל וכו'. הסכנה, והפחד הגדול, בעיקר מצידם של בעלי ההון המערבי, הוא מעבר לשליטה כלכלית של אותו גוש צרכני חדש - ממש כפי שהכוח עבר מאנגליה לארה"ב בעבר.
אך אזרח העולם המפוכח והבלתי משוחד, אינו מתעניין לא בהזדמנות ולא בסכנה. לא רק מפני שהוא מבין שהוא לא יזכה להנות מהרווחים, אלא מפני שהוא מבין את המשמעות הרחבה יותר של המשך אונס משאבי הכדור החומריים והאנושיים מתוך מטרה עיוורת לייצר רווח.
תחנת חשמל פחמית חדשה נבנית בסין כל שבועיים, נחילי מכוניות חונקות את ערינו ומחנות ריכוז והשמדה המוניים מספקים לנו בשר תעשייתי, חולה מוסרית ובריאותית כאחת - וזה אינו קצה חודו של ההרס האקולוגי הנגרם בעקבות סדר חברתי-עולמי בעל אג'נדה אחת ויחידה - כסף עודף על הקרן.
כפי שמציין פרידמן בספרו 'קפיטליזם וחופש', הציווי המוסרי היחיד של הקפיטליזם הוא לייצר רווח כספי, משום שזו הדרך היחידה לקדם עולם חופשי ושיוויוני יותר. הקפיטליסט אינו מצליח לדמיין מצב אשר בו הרווח הכספי שלו פועל למעשה להקטנת ולהשמדת הרווחה האנושית ומתקשה להכיר בכך שהאפיקים להשקעה חוזרת של רווחיו מצטמצמים.
לאזרח העולם המפוקח ידיעה זו היא אינטואיטיבית. מבחינתו, פשוטה ההבנה שעולמו הוא למעשה אי של משאבים קבועים המתקימים במערכת איזונים מתפתחת אשר בחסותה הוא חי. על אף שלרוב נלקח הקשר הישיר שלו לאדמה, הוא עדיין מכיר בבירור בתלות האנושית בסביבה - תלות שהקפיטליסט המובס לא מצליח לראות מבעד לכרסו המשתפכת.
החמדנות והחומריות של התרבות אותה הנחיל הקפיטליזם מושתתת על ההנחה האווילית כאילו עצם המושג 'רווח' שווה ערך לצבירה הולכת וגדלה של סחורה - שהרי הקפטיליזם מרדד כל חלקת חיים לסחורה באמצעות מערכת הכסף - שטרות חוב מדומיינות המתקיימות אך ורק מתוקף העובדה שכולנו מכבדים אותן.
רווח אינו כסף עודף על הקרן. זו ראיה שגויה של העולם.
רווח הוא, כלשונו, מושג רוחני.
בשפתנו קיימת קירבת משפחה בין המילה רווח למילה רווחה, כאשר שורשם המשותף- ר.ו.ח. רווח אמיתי מתקיים כאשר נוצרת בעיקבותיו רווחה, ועל רווחה זו להיות באחת פיזית, רוחנית ושיוויונית. אך לפני כל אלה, בתשתיתה, עליה לקיים את האדמה ממנה היא שואבת את כל משאביה.
דוגמה לרווח שלילי:
התפלת מי ים באמצעות שימוש באנרגיה שמקורה בדלקי מאובנים נראית לקפיטליסט כרעיון מצוין משום שהיא מייצרת אפיק השקעה מסובסד - בנייה ותחזוקה של מפעלי התפלה. בנוסף הוא יוצר קהל שבוי - העם, אנחנו, נפתח תלות במים המותפלים שתבטיח שנמשיך לקנות אותם מהטייקון. את האנרגיה להפעלת המפעל ליצור מים (מחשבה מזעזעת) תגבה המדינה מאיתנו באופן קולקטיבי, ותעביר לידי בעלי ההון. אלה ילכו לישון בלילה מרוצים - שלא זו בלבד שעזרו לפתור את משבר המים בישראל, הם גם עשו כמה מליונים על הדרך.
דוגמה לרווח חיובי:
הבנה שכמות המים המתוקים בעולם היא קבועה (דבר הנלמד בשיעור מעגל המים בכיתה ד') מיד גוררת אחריה את ההבנה ששמגמת העליה בצריכה לא יכולה להמשיך ולעלות. הבעיה איננה מחסור במים, אלא שימוש חמדני וקלוקל במשאב היקר. האתגר האמיתי הוא להביא רווחה לכולנו באמצעות הורדת צריכת המים, מבלי לפגוע בהרגלי נוחיות וסניטאציה. חברת נטפים מפיצה בעולם שיטת חקלאות חסכונית במים ושירות השפכים של גוש דן (שפד"ן) ממחזר עד 90% ממי הביוב זמוזרמים אליו לחקלאות (האחוז הגבוה בעולם) - מיזמים שכאלה, ניתן לראותם כמיצרים רווח ארוך טווח.
ב. תחרות לא מניבה חדשנות
“competition is a sin” John D Rockefeller
אחד ההנחות השגויות הנפוצות ביותר של הקפיטליסט היא שהקרב בין גורמים עצמאים חמדנים המנסים להתקדם אחד על חשבון השני הוא הגרום האראי להנבת החדשנות, היצירתיות, אותה 'חיות אנושית' המובילה אותנו קדימה והמתבטאת בכל גווני התרבות האנושית המתהווה. המושג הצר של הקפיטליסט - 'חדשנות' - מתאר למעשה את כימות הדחף היצירתי האנושי הכללי לכדי סחורה.
ראיה רחבה ומדעית יותר של היצירתיות האנושית כתופעה, מראה שהיא מתנהגת בצורה אורגנית ופרקטלית, כשאר מערכות החיים. בספרו where good ideas come from”" בוחן סטיבן ג'ונסון את תופעת החדשנות האנושית ומוצא בה כמה דפוסים קבועים. בדומה לשונית אלמוגים המיצרת מגוון עצום של צורות חיים ביחס לדלות החיים שבאוקינוס הפתוח הסמוך לה, או ליערות הגשם המכילות את מגוון הצומח הרב ביותר בכדור, כך היצירתיות האנושית מתרבה ככל שהקשרים בין אנשים מסתעפים ומתחזק שיתוף הפעולה.
ככל שסיפורה של האנושות מתגלגל, הולכים ותופסים הרעיונות האנושיים את קדמת הבמה בהתוויית הדרך. המעבר לחקלאות בסהר הפורה הביא ליצירת ישובי קבע ולצפיפות אוכלוסין גבוהה יותר, אשר יצרה עודפים לחלוקה. התקשורת המוגברת ששיאה בהמצאת האלף-בית המשמש אותנו עד היום, היא למעשה המשך של שיח עתיק - כיצד לחלק בינינו את פירות החברה.
בספרו, מציג ג'ונסון דוגמאות רבות לכך שככל שגוברת התחלופה והשיתוף של רעיונות, כן מתרבים באופן משמעותי כמות הרעיונות החדשים. דוגמה ברורה אחת שאנו עדים לה יום יום היא העושר התרבותי והאמנותי המדהים של ערינו הגדולות. עליתה של העיר היא המנוע שהניע בקצב מסחרר את הקפיצות הטכנולוגיות המהירות המאפיינות את עידן התקשורת המוגברת שלנו.
הקפיטליסט, ביוהרתו, נח על כס מלכותו וחושב שהכסף שלו – ה'הפרד ומשול' הקטן שהוא משחק - הוא המניע יזמים צעירים לפרוץ בקשת של רעיונות חדשים מהם הוא יוכל להרוויח. אבל אל יטעה - התחרות היא לא המקור לחדשנות, ליצירתיות, ולאמנותיות של האדם - אלו נובעים דווקא מתוך הקהילה. עושר הרעיונות האדיר שירשנו נובע מתוך מיזוג רוחני עתיק ומתמשך של תודעותינו. חדשנות היא תוצר של שיח ושיתוף פעולה, לפני שהיא תגובה מגננתית. רעיונות נולדים בדו-שיח ולא במוח בודד המנסה לחשב לעצמו יתרון כנגד מתחרה.
בספר החובה "רובים, חיידקים ופלדה" הסוקר את גוף המחקר הפלאנתולוגי, מסביר ג'רד דיימונד שמשך עשרות אלפי שנים חיינו במסגרת שוויוניות של שבט צידים ולקטים בו כולם נושאים בנטל של מציאת מזון. המלחמה לא הייתה זרה לשבטים אלו, אך היא לא הייתה אורח חייהם. על אף השוני האדיר בין החברה האנושית הגלובאלית של שנת 2011 לבין אותם שבטי ציידים-לקטים, נותרנו דומים להם מבחינת תפקודו הביו-כימי של מוחנו - ירשנו את התלות בקהילה ואת הרצון ליצור שיתופי פעולה. האדם הוא חיה חברתית והוא משגשג בסביבה קהילתית.
דוגמה לשימוש קפיטליסטי קלוקל בתובנה:
הקפיטליסט יודע גם הוא לקרוא ספרות על יצירתיות, משום שהיא עשויה לגלגל לידיו רווח. הוא מבין כי אווירת אחווה בקרב עובדיו תניב עבורו תוצר של יצירתיות מוגברת מצדם - כלומר מיקסום התוצר של ההשקעה. הוא ממהר לעצב את תנאי העבודה של אותם שכירים הנדרשים ליצירתיות (מעצב גרפי, פירסומאי, איש תוכנה) על פי תנאים המוכתבים בידי יועצי השכר של הדיציפלינה החדשה כבדוקים ליצירת אותה אווירה קהילתית, ספונטנית וחופשייה. את התוצר של מפגש המוחות הפורה מתרגם הקפיטליסט למוצר זול שאינו מתכלה המיוצר בידי כוח עבדים סחיר במדינת עולם שלישי.
דוגמה לשימוש חיובי:
הדוגמה הזוהרת עבורי היא הפרוייקט האנושי המדהים של וויקיפדיה - האינציקלפודיה האנושית המרהיבה, הממשיכה להתהוות ומשתפרת בכל רגע. למרות שוויקפדיה מצהירה על עצמה כמתקיימת 'ללא תנאי רווח' היא יוצרת רווח אנושי נדיר, תוך שימוש בשיתוף פעולה חופשי של מתנדבים שמטרתם היא עצם עשייתם - הנגשת כלל הידע האנושי לכל אדם באשר הוא. דוגמא מרכזית נוספת היא לינוקס והקוד הפתוח בכלליות - עליו נשענת הרשת, והדוגמאות עוד רבות.
נשברה הפרדיגמה של הקפיטליסט, על פיה התחרות שהוא יוצר הופכת אותנו ליצירתיים. שקר! הקרקע הפורה של היצירתיות האנושית חסרת התקדים של עידן הגלובליזציה היא העובדה שאנו מחוברים כפי שלא היינו אי פעם בעבר. לא ניתן להמעיט בחשיבותו של האינטרנט, משום שהוא טרף את קלפיו של הקפיטליסט והדגים לראשונה ובצורות שונות חיבור פורה של האנושות, שלא על בסיס רווח כלכלי צר, אלא על בסיס החתירה להגשמת ערכים משותפים אשר בעצם השגתם מתקיים הרווח ולא כפי שטוען הקפיטליסט- שדרך הרווח תגיע הגשמתן כדבר נפרד.
ג. רווחיות דרך שיתוף פעולה: משחק סכום אפס.
הקפיטליסט מתגאה בעצמו שהוא פראגמאטי. הוא חושב שדעותיו מעוגנות במציאות, במדע, בעובדות הקשיחות. אחת מהנחותיו היא שניתן לשוות את המצב החברתי האנושי כולו למשחק סכום אפס בו רווח של אחד משמעותו הפסד לאחר. גישה זו מבוססת על יסודות החברה ההיסטוריים שהתווה תומס הובס בספרו - לויתן. בעבודתו, מוביל הובס מנקודת ההנחה שהמצב האידאלי עבור האדם יתממש רק כאשר כל אחד יוכל לעשות כרצונו באופן חופשי, לכך שמצבו הטבעי של האדם, הוא מצב של מאבק אינסטינקטיבי מתמשך המיצר עבורו חיים של "בדידות, דלות, מיאוס, חיים בהמיים וקצרים".
אך על אף הזדהות ריגשית אם דבריו של הובס, תיאור תהליך חברתי או מדעי כנובע מגרעין של ניקור אין בו משום דיבור ענייני או מדעי כלל. אמנם בטבע מתקיימות מלחמות של מינים ומלחמות בתוך מינים, אך מעבר להסתכלות על הפרט בלבד, ניתן לראות מערכות הפועלת בשיתוף פעולה מפעים.
כשם שאצות חד תאיות מתאגדות יחד ליצור שוניות אלמוגים אדירות המקיימות מגוון חיים מפואר, ומגינות עליו מהאוקיינוס השומם התוקף בגלים חזקים והרסניים, כך מתאגדים האנשים לכדי חברה. התוצר הפוטנציאלי של קבוצה גבוה בהרבה מסכום העבודה הכולל. זה הרי ברור לכולם. הקפיטליסט קורא לאותה התאגדות- economy of scale במסגרתה מתאגדים הרבים כדי ליצר רווח לאחד, והוא שואף לרכז אותם, ולא לפזרם לכדי יצירת תחרות חופשית, כפי שהוא טוען. אותו אחד שהצליח לאגד את הרבים למען מטרתו (בעל הממון) מואדר על ידי הקפיטליסט כמנהיג וכיצרן של מקומות עבודה, ולכן מוסרי וראוי שיקבל אחוז גבוה מהרווח הנוצר בעקבות אותה התאגדות.
הניסיון הכושל להעברת חוק להגבלת שכר הבכירים בכנסת ישראל לאחרונה, חוק שמטרתו להגביל את שכר הבכיר בארגון למקסימום של פי 44 משכר העובד הזוטר, מלמד כי הקפיטליסט מעריך את תרומתו האישית כעולה ביותר מפי 44 על תרומת שכירו הזוטר.
למעשה - הקפיטליסט נהנה משימוש חינם במשאב טבע שלא הוא המציא ולא הוא יזם - היכולת של אנשים לעבוד יחד. וודאי שבמקרה הצורך ידע האדם להילחם על חייו, ביתו, משפחתו, מדינתו וערכיו, אך הוא מעדיף תמיד סביבה קהילתית, תומכת ופורה.
לא ניתן לפתור את כמיהת האדם לקהילה בתור צורך צר ואינטרסנטי של פרט יחיד ובודד. חקר המוח העכשוי חושף עבורנו את התבניות על פיהן נוצרות בכלל כמיהות. מערכת המוח משולה בעיני חוקרי מוח רבים לסימפוניה של ניורונים. כיום אנו יודעים שלא מדובר בפקודה חשמלית פשוטה של המוח אלא במעין גל של ניורונים שנורים מאזורים שונים במוח כאשר האפקט המצטבר הוא פקודה. המוח מתגלה כיותר פלסטי מששיערנו בעבר, ועידוד החשיבה עצמה - 'שיח' בין ביליוני ניורונים בחלקים שונים במוח, היא קריטית להתפתחות תקינה. על אף שכל מוח נארג בתבנית יחודית לו, הרי שהתוכנית כולה חבויה בשרשאות אמינו מיקרוסקופיות הזרעונים של אבינו ובביציות של אימנו.
המחשבה שהאדם מונע בבלעדיות על-ידי מוטיווציה אגואיסטית מטופשת, בהתחשב בעובדה שהאדם עצמו הוא 'תאגיד' המתקיים בעזרת יחסי גומלין בין מערכותיו לחוץ. כשם שאיזון בתוך מערכת הגוף מגדיר בריאות של אדם, כן על האיזון בין המערכות לשמש אותנו להגדרת בריאות חברתית ותרבותית.
בחזרה לצדק חברתי.
שלושת המסקנות האחרונות, יוצרות תפיסת עולם שונה לגמרי שאינה מצליחה להתישב בנוחות בעולמו הרוחני של הקפיטליסט-
הרווח אינו מטרה, אלא תוצר לוואי טבעי של פעולה היוצרת רווחה. הרעיונות היצירתיים לפעולות אפקטיביות להבאת רווחה, נוצרים בצורה פורה יותר כאשר נטווים קשרים רבים בינינו, וכאשר מתקיימת היטמעות תרבותית והחלפת רעיונות חופשית ופתוחה. שיתוף פעולה נדרש כתנאי יסוד לקיום חברה שתייצר רווח לעצמה.
כאשר אזרח העולם המפוכח רואה אמיתות אלו, כפי שהבחין בהן מאז ומעולם, הוא מבחין כיצד הוא משתלב בפרדוקס. מצד אחד הוא מבין את מקומו בתור חלק ממערכת אקולוגית שלמה, ומהצד השני הוא רואה את מערכת החיים המיקרוסקופית האדירה המתקיימת בתוכו. בתווך עומד לו אזרח העולם המפוכח על יצריו, זהותו ורוחו, ומחפש לאן יפנה.
בחינת מצב הדברים של העולם נוכח 400 שנה של קפיטליזם מציגה בפניו תמונה של עולם מחובר ומרושת, בו הנגישות לידע הולכת ונהיית פתוחה וחופשית. לעומת זאת חלוקת התוצר פועלת במגמה הפוכה ואין מתקרבים בה להפרייה שווה של האדם באשר הוא. תופעת הלוואי של שיטת חלוקת התוצר והמיסחור הגובר פועלת בשלוש מגמות מקבילות:
1) הגדלת אוכלוסיית העולם
2) ביזה של משאבי העולם המתכלים והשמדת המשאבים המתחדשים החופשיים (מים, אוויר, אדמה...).
3) צמצום הולך וגובר של הכוח בידי קבוצת בעלי הון קטנה.
נוכח מצב זה, אין לאזרח העולם מה להפסיד.
רבים שואלים שאלה מרגיזה- "מאיפה יבוא הכסף?"
זו שאלה שמראה על טעות בסדר העדיפויות. כסף אינו מטרה אלא אמצעי. ראשית עלינו להגדיר מטרה שכולם יכולים להסכים עליה - נאמר, צדק חברתי - ורק אז עלינו לחתור לגייס את כלל המשאבים הנדרשים לקרבנו למטרה זו. הדרך לצדק חברתי איננה הדרך הקצרה להבאת כסף עודף על הקרן, והמשמעות לכך היא שעשויים להיות קשיים. זאת ועוד - נניח שיש דרך אחת מוסכמת לייצר את אותו 'כסף עודף על הקרן'- נאמר הפרטת קרקעות מדינת ישראל, דרך זו תיצור רווחה זמנית בלבד שכן בסופו של דבר מדובר בתהליך של הפיכת הקרקע לממון ביד הקפיטליסט. למה שניתן ידינו לאיוולת הזו?
הצדק החברתי דורש לפעול יחד למען מטרות משותפות ברורות, כדי להביא רווח אמיתי. המטרות האלה לא צריכות להיות כסף, אלא יצירת חברה שוויונית יותר, הבראת הטבע והאדמה ובניית קהילה חזקה, חופשית ופתוחה.
הדרישה לשיוויון לא נובעת מתוך איזו אמונה רוחנית עיוורת שבדרך קסם כולנו נולדים שווים - אנחנו לא. היא מגיעה מהבנה עמוקה יותר של העובדה שכולנו קשורים. על אף שלכל אחד מאיתנו גורל פרטי משלו, ההיסטוריה מלמדת שיש גם גורל משותף. בפני אותו גורל משותף - כולנו שווים, ועל כן גם בפני אפשרויות העתיד - כולנו שווים.
המעבר לצורת חשיבה זו מחייב אמנם שבירת דפוסי מחשבה קפיטליסטיים מושרשים, אך הדפוסים הללו כבר סדוקים ומתפוררים. המהפכה הזו, ככל מהפכה אמיתית, היא למעשה האייפקס של תהליך הדרגתי של שינוי רוחבי בדפוסי חשיבה - שינוי רוחני, תודעתי, או תפיסתי (כפי שתעדיפו). שינוי שהוא, ככל השינויים, למעשה התחברות לדפוסי מחשבה עתיקים מכיוון חדשני.
לא אכפת לנו להיות עבדים, אלא שבמחאה זו אנו דורשים לדעת לטובת איזו מטרה אנו משועבדים. אם המטרה היא העשרתם של הטייקונים – איננו מעוניינים לקחת חלק. אנו מחפשים להשיל את הכבלים וליצור רווח במובן השורשי של המילה - פרי טבעי של שיתוף פעולה בלבד.
מצב העולם כיום:
אימפרית הצרכנים - ארה"ב - בדעיכה, ואימפריית היצור העולה - סין - מחפשת לרשת את מקומה. יחד עם זאת, משבר בארה"ב יגרור אחריו משבר עולמי עקב התלות של כלכלת העולם בדולר האמריקאי. המשמעות המילולית הפשוטה היא שאמריקה מחזיקה את החוב של רוב העולם. נוסיף למשוואה זו את מכונת הצבא האמריקאית האדירה ואת הבעלות על נשק גרעיני בכל האימפריות המעורבות (בנוסף לחשש המתוקשר לחילחולו לקבוצות קיצוניות), ונראה כי הקרקע מוכנה למלחמה עולמית אכזרית ונוראית מקודמותיה, מלחמה שתכריע ותסדר מחדש את מערכת היחסים בין בעל ההון לבין האזרח.
אבל הפעם, העם לא רוצה להילחם. אנחנו רואים אחד את השני ביוטוב, רואים שהקשיים האנושיים הבסיסיים הם בעלי מקור שורשי המשותף, ומבינים שמהמלחמה הזו כולנו נפסיד ומפירות הניצחון מעטים בלבד יטעמו.
צדק חברתי הוא רעיון רוחני, חזון שעל-פיו נצליח לארגן חברה משגשגת ורווחית אשר תיצור חיים טובים יותר לאזרח, ולא במדד הקרן. העם ניצב כעת בפני בחירה - לעבוד יחד בשיתוף פעולה או לצאת יחד למלחמה בשם אינטרסים כלכליים.
אני בוחר להילחם על זכותי לא להילחם.
