אתה מתעורר: מוטיבציות

לפני שנה בערך, הייתי בהופעה של רונה קינן, בה היא בצעה את אלבומה 'שירים ליואל' במלואו. שלומי שבן התארח, והצטרף להרכב שליווה את קינן לקראת סוף המופע. נסים קלדרון הנחה את הערב, שכלל גם דיון על העיר כקונספט בהקשר ספרותי. זו היתה הפעם הראשונה בה שמעתי את שירי האלבום, וישבתי על קצה הכיסא כל המופע. 

יש רגעים בחיים, שדברים מתחברים. שנדמה שכל מה שקרה עד אותו רגע, כולל אירועים נקודתיים ונשכחים מן העבר, קרה מסיבה. לא סתם ביליתי שעות משמימות בין כותלי הבטון של מרכז חינוך ליאו-בק בחיפה עם המורה לספרות, מיה ברוך, שחוזרת שוב ושוב על המנטרה שלה: "הכתם הוא סמל!". כאילו שאם היא תגיד את זה מספיק פעמים, כולנו נשתכנע, נאמין בזה ונקבל 100 בבגרות בספרות.

שני שירים מאת דוד אבידן למדנו עם מיה ברוך. הראשון היה 'הכתם נשאר על הקיר', והשני היה 'בעיות אישיות'. במילים של אבידן היה משהו מוזר, מכשף ומהפנט. לא דומה לשום דבר שפגשנו עד אז בשיעורי ספרות. ולמרות הפוטנציאל של אבידן לפנות לנערים בעלי מזג חתרני, עדיין הצלחנו להשאר אדישים וציניים כמו שרק תלמידי תיכון יכולים להיות. אבל בדיוק במקום שבו לא התחברנו לשירים האלה, נכנס ההכרח של בחינת הבגרות. אם כך ואם כך, שני השירים האלה נשארו תלויים על הקירות הפנימיים של המוח שלי.

בשנת 2007, שבע שנים אחרי מיה ברוך וכיתה י"א, נסעתי להודו לחצי שנה. כמה ימים לפני הטיסה, קניתי את האלבום השני של שלומי שבן שזה עתה יצא, "עיר". כשגיליתי שהשיר החמישי באלבום הוא לחן מקורי של שבן ל'בעיות אישיות', אמרתי לעצמי שזה היה פשוט ברור ומתבקש. משך כל התקופה שקדמה לנסיעה להודו, היה מונח על שולחני הספרון הסגול המלא בשיריו של אבידן, 'משהו בשביל מישהו'. 

היתה לי דירה גדולה ששכרתי בחיפה, על הכרמל, עם שותפה שלרוב אינה נמצאת, עבודה בלילות וים בימים, נוף מהמרפסת של צמרות אורנים וים כחול, ושעות ארוכות שנמתחו לצלילי בוסה-נובה קטנה. לעתים הייתי מדפדף בספר של אבידן, חייתי באיטיות והשלמתי פערים בהשכלה המוסיקלית והספרותית שלי. אפילו ניסיתי להלחין שיר או שניים משל אבידן.

כשחזרתי מהודו, לא עבר זמן רב ושיניתי את הטמפו של חיי מהאדג'יו של הבוסה-נובה החיפאית לפרסטו של האוניברסיטה העברית. באותו ערב קיץ ירושלמי, במופע של רונה קינן, ביצע שלומי שבן את 'בעיות אישיות'. 

אבל הרגע שהכי המם אותי במופע, הרגע ששלח אותי בחזרה לתיכון, ואל אותן שעות ארוכות על המרפסת ברחוב פינסקי, וגם אל ההווה והעתיד, וחיבר לי קצוות של חוטים פרומים בהם שיחק גור-החתולים שבי, היה השיר 'אתה מתעורר'. כשיצאתי מן ההופעה הבטחתי לעצמי (ושכנתי דאז, לירון, שהיתה איתי בהופעה, עדה לכך) שבקרוב מאוד, אולי אפילו במסגרת לימודי באוניברסיטה, אתחקה אחר כל אותם דברים שהתחברו באותו רגע. 

הפוסט הזה מוקדש באהבה לכל חברי לספסל הלימודים במרכז חינוך ליאו-בק בחיפה, ולמיה ברוך, שבאמת היתה המורה שלנו לספרות באותו מוסד, ושגם אם עוררה בנו אנטגוניזם מסויים, הרי שכמה שנים אחר-כך קראנו במקומון החיפאי "כלבו" שהיא נבחרה  בסקר תלמידים למורה הפופולרית ביותר בעיר.

ואל תשכחו, הכתם הוא סמל.

 A Felicidade / Antonio Carlos Jobim & Vinicius de Moraes

אני חלון יוטיוב שהוא גם פלייליסט - לחצו על צלמית הקסטה (המלבנים שבין ה-play והעוצמה) ותגלו ביצועים נוספים!


אושר
תרגום: אהוד מנור
Matti Caspi - a Felicidade by arnavlavan

העצב אין לו סוף,
לאושר יש ויש.
אושר הוא נוצה קלה ברוח
שרגע מעופפת באויר -
על כנף הרוח,
נשאת עד שתנוח,
קלים חייה וקצרים כמו שיר.

אושר הוא דבר חולף
וכבר איננו,
כמו האשליה של קרנבל.
עובד איש בפרך,
לרגע של פרח.
פושט יד, עני והלך
הם עכשיו נסיך ומלך.
הנה, הנה הם שם על אם הדרך,
שלושה ימים הכתר לראשם.

העצב אין לו סוף,
לאושר יש ויש.
אושר הוא כמו אגל טל בדשא,
שקוף ומתנוצץ באור חמה.
זוהר בדשא,
בכל צבעי הקשת,יורד כמו דמעה בנשמה.


___________________________________________________________________________

הכתם נשאר על הקיר \ דוד אבידן

_________________________________________________________________________

אתה מתעורר \ רונה קינן


אני חלון יוטיוב שהוא גם פלייליסט - לחצו על צלמית הקסטה (המלבנים שבין ה-play והעוצמה) ותגלו ביצועים נוספים!

אתה מתעורר

(יואל חולה געגועים)

אתה מתעורר

הכרית לידך עדיין חמה

כולנו יודעים שזה שקר

היא הלכה לפני שנים

אבל כמו כאב רפאים

הכרית לפעמים עוד חמה

אתה מתרגל ישיבה במטבח ודברים אחרים

שעושים אנשים בגילך

אין לזה סיבה

זה מעביר את הזמן ועובדה שעברו כבר שנים

אל תהפוך לאיש העצוב מהשיר

תן לי סיבה להאמין

שהעצב יש לו סוף

אתה מצלצל אליה כל יום באותה השעה

זה כמו להאכיל דגים באקווריום

אין לזה תמורה

מה גם שהיא מזמן לא גרה כאן

אז אני עונה כל יום באותה השעה

לא הייתי רוצה לקלקל את השגרה שלך

נכון, זה משונה

אבל קרו כבר דברים משונים מאלה

ויש בזה נחמה

  

אתה ואני כמו שתי צלחות לוויין

בחלל הבודד

מחכות שיגיע סימן

אל תהפוך לאיש העצוב מהשיר

תן לי סיבה להאמין

שהעצב יש לו סוף

אתה גוזר ושומר ידיעות מצחיקות בעיתון

דברים שאפשר בלעדיהם

אבל נעים יותר איתם

הם ממלאים את הבית בשולי ובתפל

אתה מתבונן

בכתם קפה על שולחן במטבח

פתאום הוא גדל וממלא את החדר

זוחל על הקירות

שולח זרועות ארוכות וחונק אותך לאט

אז אתה מצלצל באיחור לא אופייני

אנחנו שותקים ואז אתה מצטט לי שיר של אבידן

אם כך ואם כך

הכתם נשאר על הקיר

אתה ואני כמו שתי צלחות לוויין

בחלל הבודד

מחכות שיגיע סימן

אל תהפוך לאיש העצוב מהשיר

תן לי סיבה להאמין

שהעצב יש לו סוף


______________________________________________________________________

שיעור ספרות עם המורה מיה ברוך - אינטרטקסטואליות 


מיה ברוך: אל מי פונה הדוברת בשיר ומפצירה בו: "אל תהפוך לאיש העצוב מהשיר"?

ארנב לבן: זו שאלה קלה. היא פונה אל יואל, הדמות שקורותיה מתוארת באלבום 'שירים ליואל'.

מ"ב: יפה, אני רואה שהתכוננת היטב לשיעור. ובכן, ספר לנו מי הוא יואל?

א"ל: יואל הוא דמות המבוססת על אביה של היוצרת, עמוס קינן. 

מ"ב: אבל לאיזה איש עצוב היא מתכוונת, מאיזה שיר?

א"ל: מה זאת אומרת? היא מתכוונת לאיש העצוב מהשיר "אושר", בביצוע של מתי כספי.  בסוף השיר שלה היא אפילו שורקת את המנגינה הפותחת את השיר "אושר". היא גם רוצה להאמין דווקא בהיפך ממילות השיר, בעצב שיש לו סוף.

מ"ב: אבל אין אף איש בשיר "אושר", יש רק איזה דובר קוסמי עלום, חסר צורה וגוף. יושב על ענן ומשקיף מטה, והאושר נראה לו כמו נוצה ברוח וכמו אגל טל וכמו קרנבל.

א"ל: אז לאיזה איש מאיזה שיר היא יכולה להתכוון?


מ"ב: קודם כל, מה זה משנה למי היא מתכוונת? מה שחשוב זה איך אנחנו מבינים את זה.
א"ל: בסדר, אז איך אנחנו יכולים להבין את זה?
מ"ב: אולי היא מתכוונת לאיש מהשיר של דוד אבידן? האיש אותו מצטט יואל דרך הטלפון בסוף הבית השלישי: 
"אם כך ואם כך \ הכתם נשאר על הקיר"?
א"ל: אולי היא מתכוונת לשניהם? 
מ"ב: אולי.
א"ל: אבל אם כן, אז מה הקשר בין יואל ובין השיר של אבידן? מהו הכתם של יואל, שבגללו הוא עצוב בלי סוף?


_______________________________________________


מתוך הספר 'על דעת עצמו: ארבעה פרקי חיים של עמוס קינן', נורית גרץ, 206-211:


"איזה פגם מולד שורבב בעורמה לתוך החלום הזה על מדינה, על חברה, כדי שיישחק עוד לפני שהוגשם. ולמה עוד יש לצפות? הרי הימים יעברו, הכול ירחק, ואז הזיכרונות והגעגועים לא יעלו עוד את הרגע הזה שבו הכול אמור היה להתגשם ושום דבר לא התגשם."


"ב-1949 השתחרר עמוס מהצבא והתחיל ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים, שפעלה אז בטרה סנטה. אבל במקום להשתתף בשיעורים היה מסתובב בעיר, עובר עם חבריו מבית-קפה לבית-קפה, מבר לבר, מנסה להטביע בנהרות אלכוהול את הזיכרון שאינו מצליח להפוך לשכחה, ובכל-זאת ההולך ושוקע בערפל. מה לא היה בסדר? מה, בעצם, לא היה בסדר?"


"...וכל השנים הללו, כשהוא תוקף ומכה ומבקר וסופג ביקורות חוזרות ומכתבי נאצה ואיומים על ביתו ועל משפחתו, הוא יודע שכל זה לא יביא מחילה, יודע ''שמי שפעם אחת בחייו החליט ובחר משהו כאשר לא היתה לו ברירה, משום כך נבחר וזה הדבר שירדוף אותו כל ימיו עלי אדמות. ללא כל אפשרות להתחרט וללא כפרה''."

David Reck - Beatles Orientalis - תקציר אינטראקטיבי!

    לקראת המבחן הקרוב בקורס 'המהפכה המוסיקלית של הביטלס', אני מצרף סיכום+לינקים ליוטיוב ולוויקיפדיה, שני המקורות הבלתי-מעורערים למידע, של המאמר של דיוויד רק, "Beatles Orientalis" (קישור למאמר בג'ייסטור).

בהצלחה לכולם!

·         המאמר בוחן את ההשפעה של המוסיקה של המזרח, והמוסיקה ההודית בפרט,  על המוסיקה המערבית, דרך נקודת-המפגש של השירים ה'הודיים' של הביטלס והשפעות של המוסיקה ההודית על יצירתם המאוחרת.

·         מאוחרת=אחרי Rubber soul. שבו בשיר 'Norwegian wood' ג'ורג' מנגן על סיטאר.

·         בשלב הזה הוא טרם פגש את ראווי שנקר ולמד לנגן בסיטאר בעצמו.

·         על השאלות הכלליות אודות המפגש בין שתי המוסיקות שמעלה המאמר הוא מנסה לענות תוך כדי בחינה משולבת של ההשפעות המוסיקליות וההקשר ההיסטורי-חברתי של שנות ה-60.

·         הוא מזגזג בין ניתוחים מוסיקליים ספציפיים ובין תקציר תולדות תרבות-הנגד של שנות 60, דמויות ואירועי-מפתח וסקירה קצרה של מאפייני הסצינה המוסיקלית, הביוגרפיות האישיות של הביטלס, ונקודות ההשקה למורים ספציפיים מהאסכולה ההינדוסטאנית (הצפונית) של המוסיקה ההודית.

·         החלל בו מרחפות הדוגמאות המוסיקליות ונשזרות בעלילה ההיסטורית הוא המרחב התודעתי של החוויה המיסטית של המזרח, שהופך במערב למרחב של טריפ ה-LSD.

·         יש במאמר גם רקע מוסיקולוגי-היסטורי: סקירה קצרה של תולדות האוריינטליזם במוסיקה המערבית החל באוריפידס, עבור במוצרט וכלה בפיליפ גלאס, ועמידה על מאפייני האוריינטליזם במוסיקה (התנשאות, זלזול, אקזוטיקה ופחד מן האחר).

·         ג'ורג' האריסון פגש את ראווי שנקר במקרה בארוחת-ערב בוהמית, וראווי שנקר לקח אותו תחת חסותו, לימד אותו לנגן בסיטאר ושיתף עימו פעולה.

·         ג'ורג' נוסע להודו עם ארוסתו פטי בויד, ממשיך ללמוד אצל שנקר במומבאי ואצל המורה שלו בורנאסי והשניים סופגים חוויות רוחניות משמעותיות.

·         השירים ה'הודיים': Love to you/Revolver ו-Within you without you/Sgt. Pepper.

·         את שניהם כתב ג'ורג' האריסון, דמות מפתח במפגש של שתי המוסיקות.

·         שניהם מבוצעים ע"י אנסמבל הודי מסורתי כשהאריסון שר ומנגן על סיטאר. ג'ורג' מרטין סייע בתזמור.

·         בקטעים המוסיקליים יש ניתוחים של השירים ה'הודיים', בהם בולטים מאפיינים מוסיקליים המגיעים מהמוסיקה ההודית: גוונים וכלים, טכניקות נגינה, מרקמים, משקלים, שימוש במערכת ה'ראגה' כבסיס לארגון של גבהי-צליל בשיר, הרמוניה שלא משתנה עם drone ואף ארגון מבני-חטיבתי של השיר כולו.

·         בנוסף נידונים שירים נוספים בהם ניכרות התופעות הללו במפורש או במרומז.

·         מילות-השירים הללו (ה'הודיים' והאחרים) מוסיפות מימד סמנטי נוסף, שמרחיב את השיח הדיאלקטי שהתחילה המוסיקה עם המזרח: הנושאים כוללים דיונים פילוסופיים בהשפעת המחשבה ההודית והטיבטית אצל ג'ורג', ונוטים לכיוון הטריפי\אי-גיוני (אך גם רוחני) אצל ג'ון (Tomorrow never knows/Revolver).

               ·         Rain

              ·         שימוש במאפיינים מוסיקליים הודיים בפזמון: סגנון שירה (gamaka), נקודת-עוגב בבס (המדמה טיפות          גשם נופלות) והכפלה של הקולות בקווינטה ריקה. השיר מאת ג'ון.

              ·         דוגמה ראשונה לשילוב משמעותי של רכיבים מוסיקליים הודיים במבנה של שיר-פופ (יצא כסינגל קצת                לפני Revolver).

<<<<<

·         Love to you

·         מבוסס על ראגה שדומה קצת למודוס דורי, מהווה מיני-סינתיזה של קונבנציות מבניות של מוסיקה הינדוסטאנית:

·         alap קצר בתחילת השיר

·         הכפלה של הקצב בשניות המסיימות של השיר

·         קטע אילתורי בסיטאר

·         שינויים ב-Tala, התבנית הריתמית, וכתוצאה מכך פוליריתמיות

·         שינוי גם בגישה של המערב למזרח: פחות אוריינטליזם, יותר קרוב לחוויה מזרחית אמיתית.

·         שינוי זה משקף הלכי-רוח של תרבות-הנגד (למשל אלן גינזברג), ומתבטא לא רק בשימוש בכלים הודיים ובסינתזה בין שיר-הפופ המערבי לבין הסגנון המוסיקלי ההודי, אלא גם בהעדר אוריינטליזם מתנשא בטקסט (אין סיפור אהבה בין הדמות הגברית המערבית לבחורה מן המזרח), בהשוואה לשירי Tin pan alley (או כל יצירה אוריינטליסטית אחרת לצורך העניין: Salome, Aida etc.)

·         Tomorrow never knows

·         שיר של ג'ון, סוגר את Revolver

·         עבודת-אולפן פורצת דרך, השיר המכונן של הסגנון הפסיכודלי.

·         טקסט: ג'ון ע"פ אדפטציה של טימותי לירי ל'ספר החיים והמתים הטיבטי'.

·         כל הבתים בנויים בצורה הבאה:a-b-b

·         ג'ון רצה שאלף נזירים טיבטיים ישירו את השיר, או לפחות שיקליטו אותם מתפללים. זה לא הצליח להתממש מבחינה טכנית. הוא התפשר על לנסות להשמע כמוהם.

·         במקום זה, ג'ורג' מרטין אמר לכל אחד מהביטלס להקליט קטעים מאולתרים בבית, והוא חתך את סרטי ההקלטה ועירבב אותם יחד.

·         ברקע יש דרון של טמפורה, המלווה בדגימת תופים שחוזרת על עצמה. זהו הרקע הסטטי הקבוע של השיר כולו, ריתמי והרמוני.

·         נקודת העוגב היא על אקורד ריק על C.

·         יש שינוי הרמוני מעל נקודת-עוגב, בכל פעם בסוף שורה b הראשונה מבין השתיים.

·         זהו אקורד של Bb (השביעית המונמכת) מסימפוניה כלשהי של סיבליוס (לפחות ע"פ ויקיפדיה. הערך מקיף ומספק מידע רב על תהליך ההקלטה, כמו גם על שם הקטע שהוא 'ringoism'.

·         גיטרות חשמליות הפוכות שנשמעות כמו סיטאר וכמו שהנאי (מעין אבוב הודי).

·         השיר נשמע כמו מוסיקת-רקע לטריפ הזייתי, כולל הוראות שימוש.

:"The making of "Tomorrow never knows

·         המאהארישי מאהש יוגי

·         בפברואר 1967 פטי האריסון מתוודעת למאהארישי.

·         תורתו של המאהארישי היא מעין אדפטציה מודרנית לאיש-המערב של אחד מהזרמים המרכזיים בהינדו, ראג'ה-יוגה. מושג מרכזי בתפיסתו: Satcitananda

·         ביוני 1967 יוצא לאור Sgt. Pepper

·         בין שירי האלבום – Getting Better המכיל בית בו נשמעת ברקע טמבורה.

·         הכותב מציין שינוי בתקופה זו (אחרי Sgt. Pepper) – פחות סמים ויותר מדיטציה. הוא מתאר תהליך התבגרות אישי שהם עוברים, התפכחות והבנה.

·         Within you without you

·         אנסמבל הודי בחיזוק חטיבת מיתר מערבית (10 כינורות ו-3 צ'לי).

·         המילים של ג'ורג' שואבות מתפיסות הודיות עתיקות: Maya – "the walls of illusion"

·         Bhakti (divine love) – "with our love we can save the world"

·         Atman (inner divine spark) – "try to realize it's all within yourself"

·         הפראזות הראשונות מקיימות מערכת שדומה למודוס המיקסולידי, אך הפיתוח המלודי הוא אורגני ע"פ ואופייני לסגנון הראגה ההודי.

·         לאחר מכן מגיע קטע שני העולה לצליל שיא והשתנות המערכת לפנטטונית-דורית ("are you one of them").

·         יש אינטרלוד כלי ארוך ואילתורי ובו מתרחש שינוי במשקל מ-4/4 לטאלה של 10/8 המחולקות כך: (3+2)+(3+2)

·         חילופי חומר בין הטאבלה, הדילרובה, הסיטאר וכלי-המיתר מתצורת 'שאלה ותשובה'.

·         האינטרלוד מסתיים (והשיר גם?) בנוסחה קדנציאלית אופיינית למוסיקה הודית – Tihai – חזרה משולשת על תבנית ריתמית סוגרת.

·         The Magical Mystery Tour

·         איזכורים טקסטואליים ב-I am the walrus ('singing hari Krishna, רמז לתפישת ה-Atman ההינדית ב-'I am he as you are he as you are me and we are all together'.

·         ב-Baby you're a rich man, מעל הסולו פסנתר ניתן לשמוע אילתור המהווה הרמז למלודיה של ראגה עממית בגוון הדומה מאוד לשהנאי (למעשה מנוגן בקלאביוליין, סוג של סינתיסייזר עתיק).

·         Blue jay way – שיר של ג'ורג'. באמצעות שימוש בכלים מערביים (תופים, בס, המונד וצ'לו) ובטכנולוגיות הקלטה מתקדמות נוצרת אווירה של מוסיקה הודית. Drone בהמונד, מערכת סולמית דמויית ראגה, הצ'לו מאזכר סגנון של כלי-קשת הודי, וסגנון השירה חסר ויברטו כמו בשירה ההודית.

·         The inner light

·         שיר של הריסון, מילים ע"פ ה-Tao-te-ching.

·         הוקלט במומבאי  ע"י אנסמבל הודי – באולפנים של HMV ע"י מוסיקאים שעבדו בבוליווד.

·         יצא כ-B-side של Lady Madonna.

·         מודוס מיקסולידי

·         הכפלה של הקו הקולי בשהנאי היא רק אחד ממאפיינים רבים הנמצאים בשיר שמגיעים מן המוסיקה ההודית הפופולרית.

·         בפברואר 1968 נוסעים הביטלס על נשיהם טפם וחבריהם לאשראם של המאהארישי ברישיקש לשלושה חודשים (יש בגוגל תמונות מדהימות). הייתי שם לפני ארבע שנים - המקום נטוש, מוזנח ומדהים ביופיו. הייתה להם אפילו בריכה! בקליפ של Sexy sadie שיגיע בהמשך אפשר לראות צילומים מעודכנים מהאשראם, ותמונות ארכיון של הביטלס על רקע השיר.

·         רינגו ואשתו עזבו אחרי עשרה ימים בגלל הזבובים, האוכל החריף והמדיטציות המייגעות.

·         האחרים היו מנגנים ומלחינים בצוותא כל ערב (בין היתר כי לא היה הרבה מה לעשות), וכתבו שם כמות גדולה מאוד של שירים בזמן קצר יחסית, שירים שברובם מצאו את דרכם לאלבום הבא, ("האלבום הלבן").

·         לאחר 9 שבועות פול עזב, לאחר 11 שבועות גם ג'ורג' וג'ון עזבו וחזרו לאנגליה. היתה תחושה של אכזבה מהמאהארישי כשהם למדו שהוא אינו מתרגל את שהוא מטיף (הוא אכל עוף בהחבא בעודו מטיף לצמחונות וניסה להתעסק עם תלמידה שלו).

·         The Beatles ('White Album') – האזכורים למזרח ולהודו הם בעיקר טקסטואליים ולא מוסיקליים באלבום זה.

          ·         Dear Prudence – נכתב על אחותה של מיה פארו, שהיתה מבלה את רוב זמנה במדיטציה. ג'ון, שניסה  לשכנע אותה לצאת קצת אל העולם שבחוץ, כתב אליה את השיר.

·         Sexy Sadie – אם מחליפים את המילים 'sexy sadie' ב- 'maharishi' נחשפת המשמעות האמיתית של השיר.

·         Bungalow bill – מבוסס על מפגש עם צייד בריטי קולוניאליסטי בניו-דלהי. הוא יוצא לצוד טיגריס בג'ונגל ההודי, רכוב על פיל.

·         Everybody's got something to hide except for me and my monkey – איזכור לקוף, חיה הודית המצויה בשפע ברישיקש.

·         רפרנסים טקסטואליים לתפיסות הודיות בשירים: Blackbird, Revolution 1

·         לקראת הסוף: Abbey Road and Let It Be

·         הכותב מציין שבתקופה זו החליט האריסון לזנוח את הסיטאר כיוון שהבין שהוא אינו מתעתד להיות נגן סיטאר דגול, והחליט לחזור ולהתמקד בפיתוח יכולותיו הגיטריסטיות.

·         סיבה נוספת: מפגש בניו-יורק עם אריק קלפטון וג'ימי הנדריקס ושאלות שקשורות לחיפוש-עצמי של שורשים וזהות.

·         Here comes the sun – שימוש בפוליריתמיקה ובתבנית הקדנצה הריתמית המשולשת (שיר של האריסון כמובן).

·         Across the universe – הטקסט של ג'ון מתאר את חוויה מדיטטיבית. Jai guru deva om – 'יחי הגורו-אל אום'.

·         השיר I me mine של ג'ורג' מגובה בהסבר פילוסופי על היחס של הנשמה הבודדה לנשמת העולם.

לסיכום:

·         הכותב מתאר את תהליך ההתפתחות של ההשפעות ההודיות בצורה הבאה:

·         אימוץ הסיטאר כמעין גיטרה אקזוטית – Norwegian wood.

·         כתיבת השירים ההודיים של ג'ורג', המהווים מפגש-נהרות סגנוני.

·         חלחול של ההשפעות, מוסיקליות כטקסטואליות, לתוך שירים שאינם 'הודיים' במפורש, של ג'ון ושל ג'ורג' – Tomorrow never knows, I am the walrus, Baby you're a rich man, Rain.

·         במקרה הזה לנון בד"כ משתמש באמצעים טכנולוגיים ומשלב את האלמנטים ההודיים המוסיקליים בתוך קולאז' צלילי רחב יותר, ואילו האריסון מנסה ליצור מוסיקה שהיא כמעט לגמרי הודית בכלים מערביים בלבד – Blue jay way.

·         התקופה בחיק המאהארישי, זו שלפני האכזבה, הניבה שירים רוחניים ביותר כמו Across the universe ו-The inner light.

·         התקופה בהודו הובילה לבסוף לתהליך של חזרה למקורות הרוק האנגלו-אמריקאיים, תהליך ששיאו הוא ה-white album. יש התרחקות מהשפעות הודיות מוסיקליות מפורשות, אך באותו זמן ביטוי בטקסטים לתהליכים, תחושות, אירועים, חיות ורעיונות שמקורם בתקופת השהות בהודו.

·         האוריינטליזם של הביטלס שונה מן האוריינטליזם ה'ישן' בכך שנקודת-המבט של ארבעת המופלאים אינה מזלזלת באחר, מתנשאת עליו, ואינה מציגה אותו לא כבלתי-מובן ולא כנלעג.

·         הטיפול בחומרים של המזרח – פילוסופיה, טקסטים ומוסיקה – מלא כבוד והערכה, כמעט חרדת-קודש, בהתאם לערכים של תרבות-הנגד שראו במזרח כמקור לחוכמה 'אמיתית' ו'טבעית', שמהווה אלטרנטיבה מנחמת למטריאליזם של המדע המערבי.

·         השימוש במרכיבים המוסיקליים ההודיים מוטמע כליל בשפה המוסיקלית של הביטלס. ה-Drone, הפולירתמיקה, מערכות מודאליות מבוססות-ראגה, הכלים ההודיים על גווניהם – אינם מהווים עוד סממן אוריינטליסטי למזרח המשובץ בתוך מוסיקה שהיא כולה מערבית, אלא מוצגים בהקשרם המקורי בשירים ה'הודיים', או מוטמעים בתהליך ההלחנתי של שירי-פופ מערביים כאבני-בניין לגיטימיות לא פחות מזו שמציעה המסורת המוסיקלית המערבית.

·         עם זאת, ניתן להצביע על קשר מסוים של אידיומים הודיים לשירים שעוסקים במצבי תודעה מורחבים (בין אם אלה נגרמים על-ידי סמי-הזיה או כתוצאה מתרגולים פילוסופיים-מדיטטיביים).

·         יש חשיבות לעובדה שהמפגש הגדול של הביטלס עם המוסיקה של המזרח קרה דווקא בתיווכם של המוסיקה מהמסורת ההינדוסטאנית ושל הסיטאר. ישנם אלמנטים המשותפים למסורת זו ולמסורת של הרוק שאפשרו את קיומו של המפגש.

·         ניתן להשוות את האוריינטליזם של הביטלס מבחינת האיכות והרצינות להטמעה של רעיונות מוסיקליים חוץ-מערביים אצל מלחינים כדביסי, בארטוק ומסיין.

שני קטעים לקינוח: שיעור סיטאר של ג'ורג' אצל ראווי שנקר, ויצירה משותפת של שנקר ופיליפ גלאס. בהצלחה לכולם!