"...ועל הרע אזמר ועל הטוב, אשר הם נסתרים ממך."

והיום, לאור הכיוון הלוגי-רציונלי מדי של השיח שהתפתח בתגובות לפוסט הקודם, ברצוני להציע משחק אסוציאטיבי ופרוע בקריאה צולבת של המציאות האקטואלית (וכאן הכוונה בעיקר לשיחרורו בשבוע שעבר של גלעד שליט), סיפורו של הנס כריסטיאן אנדרסן 'הַזָּמִיר' (ממנו לקוחים הציטוטים המשובצים), אלבומו של דניאל זמיר 'אֶחָד', ואולי עוד דברים שיתחשק לי לדחוף פנימה. הפוסט מוקדש לגיבור-בעל-כורחו, גלעד שליט.

"והיער מגיע עד הים הגדול אשר עינו כעין התכלת, ואניות גדולות עוברות על פני הים ובאות עד המקום אשר שם העצים, והעצים פורשים את ענפיהם הגדולים על פני האניות, ובתוך הענפים האלה יושב אחד זמיר, והוא נותן שירו בלילה, והשיר נפלא ועָרֵב ולוקח את לב כל שומע מאין כמוהו."

בנקודת המפגש בין יבשה וים יושב לו הזמיר של אנדרסן. אלה שנהנים משיריו הם בעיקר הדייגים העניים (הנקראים דַּוָּגִים בתרגום הישן) והשפחות העניות, מעמד-הביניים של סין באותה תקופה. יושבי-הארמון הסמוך (המלך, שריו וכהניו), שהיער הוא חלק מאדמותיו, אינם יודעים אף על קיומו של הזמיר, ולא היו מזהים אותו אפילו קפץ אל תוך קערת העוף-באננס שלהם: כשהמלך שולח את שריו לחפש את הזמיר נעזרים אלה בשפחה העניה, אשר לועגת להם כשהם מבלבלים בין שירת הזמיר לגעיית הפרות ולקרקור הצפרדעים. מן הסתם הם לא יוצאים הרבה ממגדלי-היוקרה של הארמון.

"והזמיר נתן את קולו ויזמר – ותֵּראינה הדמעות בעיני המלך."

למרות הבורות היחסית בה שרוי המלך, מוסיקה טובה היא עדיין משהו שמצליח לרגש. דמעות המלך אינן דמעות-תנין, ומה יכול לרגש מלך יותר מאשר זמיר השר את ההמנון הלאומי:

Hatikva by Daniel Zamir

"אז לא היה דרך לנטות, ויזמרו השנים יחדו, ואולם חיל לא עשו, כי שר הזמיר החי על פי דרכו והזמיר העשוי שר על פי גלגליו אשר בבטנו."

העלילה מסתבכת: מלך יפן ('העוין') שולח זמיר מכאני, ומצב העניינים הולך מדחי אל דחי – לא ידור זמיר חי עם "עשוי". מכאן והלאה ההמשך צפוי מראש. הזמיר החי מוגלה בבושת-פנים, העם הולך כעדר אחר שירתו האלקטרונית של הזמיר המיכאני המופצת באמצעי התקשורת-ההמוניים, ולא רחוקה הדרך ליום בו כולם מזמזים כאחד ובעל-פה את שירו המיכאני של הזמיר העשוי.

"ואולם הנה בא יום, והמלך שוכב על משכבו בערב והעוף מזמר את מבחר זמרתו באזניו והיה לו למשיב נפש, והנה פתאם קול בקרב העוף בבטנו כקול שבר. פצפץ!  אכן נִתּק בתוך העוף דבר מה!  ואחרי כן: בְּרְרְרְרְ!  כקול גלגלים רבים בהתגלגלם בִּן-רגע, ואחרי כן חדלה הזמרה כליל."

כך חיים כולם ברוגע יחסי עד שיום אחד, אפור וסגרירי, מתפקעים קפיציו של הזמיר העשוי. בינתיים במקום אחר במרחב הגלותי, הזמיר החי נע ונד בארץ ולומד את אורחותיה, אוסף וצובר ידע ממשי על כל המתרחש, ועימו הבנה אמיתית של חוקי-הטבע הקוסמיים.

"לוּ יבוא איש לנבּא עתידות הזמיר החי ולהגיד מראש את אשר יביא לפנינו, ולא יוכל, ואולם לא כן הזמיר העשוי, כי נכון הוא לפנינו בכּל וכל איש וכל אשה יודעים אשר כזאת וכזאת תהיה ואשר כזה וכזה יקום. הן יכול נוכל לחַשב אותו בחשבון..."

גם זמיר, כמו כל היהודים, עסוק במספרים. כל שעה משעות היממה, כל יום מימי השבוע, כל חודש מחודשי השנה (והכוונה, כמובן, לזמיר החי). בעולמו של הזמיר, כפי שהוא מסביר בחוברת האלבום 'אֶחָד', הגבולות וההבדלים שבין מספרים ואותיות מטשטשים. שמו של שיר הנקרא 'שש' מוסבר באמצעות תפקידה המחבר של האות ו', והמשוואה 13=1 תקפה לחלוטין. הזמיר החי מזמר בשפה מתמטית-אסוציאטיבית שזמיר "עשוי" לעולם לא יבין: שפת הגימטריה.

בשל חמקמקותו האורגנית הזו, "לו יבוא איש לנבא עתידות הזמיר החי... ולא יוכל". אך הזמיר החי כנביאי האמת הוא: בשל ההבנה האמיתית של העולם שהשיג באמצעות ההתבוננות המתמטית-אסוציאטיבית המובנית בשיח הגימטריה שלו, נבואותיו אינן בגדר ידיעת-העתיד בלבד: הן לוקחות חלק פעיל בעיצובו של העולם המתהווה אל תוך עתיד זה.

האלבום 'אֶחָד', שיצא בשנת 2009, מורכב משבעה קטעים, כשארבעת הראשונים מרכיבים את ה'סוויטה לגלעד שליט בלה מינור' (המונח "סוויטה" במוסיקה מתאר בד"כ יצירה כלית רב-פרקית). בשל מורכבות השיח הגימטרי של הזמיר, החלטתי גם אני לנסות ולשחק קצת עם המספרים באלבומו. כדי לפענח את הערכים הגימטריים של שמות הקטעים, וכדי למצוא את מקבילותיהן הגימטריות בעברית, נעזרתי במחשבון הגימטריה השווה לכל נפש הזה, וכדי לפענח את המשקלים המורכבים בהם הלחין הזמיר את קטעיו נעזרתי בזוג אוזניי החדות ובאינטואיציה (ע"ע שלוש-עשרה). הממצאים מרוכזים לנוחות הקורא\ת בטבלה הבאה (פרקי הסוויטה לגלעד שליט מסומנים בכחול):

מספר רצועה	שם הרצועה	ערך גימטרי	מקבילות גימטריות				פסוק מן התנ"ך	משקל מוסיקלי
א	פותחין	554	נבואת דניאל	בורא פרי האדמה	דברים מצחיקים	ביזבוז מוחלט של זמן	תהילים קט"ו ב': למה יאמרו הגויים איה-נא אלהיהם	ללא פעמה קבועה
ב	ברכה	227	אסון כלכלי	אוטומט סופי	מסוכן מאוד	דודו זר		ללא פעמה קבועה
ג	שש	600	א אוהל ב זה בית ג זה גמל גדול	בור שביעי	המקרה והגורל	הכל כתוב בחסמבה		6/4
ד	שלוש עשרה	1211	גלעד שליט יחגוג עימנו את פסח	הנה יום חדש מתקרב אלי	תחרות אופניים	קישקשתא	תהילים י"ח ל"ב: כי מי אלוה מבלעדי יהוה ומי צור זולתי אלהינו	13/8
ה	שלושים ואחת	1101	הכיבוש משחית	מתן תורה	כל העולם כולו גשר צר מאוד	לסבית קטלנית	תהילים ל' ה': זמרו ליהוה חסידיו והודו לזכר קודשו	7/8 7/4
ו	התקווה	522	שלום עולם	אשכנזי לבנבן	הכנסיה של גוגל	תוכי יוסי		5/8
ז	שדמתי	754	בעלי חיים בסכנת הכחדה	כל מלכי אומות העולם	איזה שטויות	מספרים רוחניים	שמואל ב' כ"ג: ובליעל כקוץ מנד להם כי-לא ביד יקחו (מתוך נבואת דוד)	8/4 (חלוקות פנימיות משתנות)

"...ועל הרע אזמר ועל הטוב, אשר הם נסתרים ממך."

המשחק שהמצאתי נחמד הוא עד מאוד: הקלדתי במחשבון הגימטריה את שמות השירים והעתקתי חלק מן התוצאות שאהבתי אל תוך הטבלה. את הטור הראשון של המקבילות הגימטריות (זה שמגיע מיד לאחר הערכים המספריים) סידרתי כנבואה קוהרנטית אחת הנעה על ציר כרונולוגי מתקדם. על-פי טור זה, הסוויטה לגלעד שליט נפתחת, אפוא בהכרזה-עצמית על "נבואת דניאל" (הלא הוא הזמיר). לאחר ההכרזה-העצמית היא ממשיכה, ע"פ מיטב מסורת נביאי-ישראל, בתיאור מצבה המתמשך של המציאות הישראלית העגומה והקשה כ"אסון כלכלי".

הפרשנויות האחרונות הטוענות שעסקת שליט נחתמה כדי להסיח את דעת-הקהל בארץ מן המחאה החברתית נעשו כולן בדיעבד או תוך-כדי ההתרחשויות, אולם הזמיר היה היחיד שידע לחזות זאת מראש. ההתקדמות הכרונולוגית בסוויטה הנבואית מראה שהקטע השלישי מסמן למעשה את מחאת האוהלים שיישבה-מחדש את הארץ בקיץ האחרון, באמצעות שירה האלמותי של נעמי שמר: "א' אוהל ב' זה בית ג' זה גמל גדול". משהושלם השלב הלפני-אחרון בתוכניתו הקוסמית של הזמיר, נשאר לו רק להביע תקווה בשם הפרק הסוגר את הסוויטה, כי "גלעד שליט יחגוג עימנו את פסח" (התיבה "גלעד שליט יחגוג עימנו חג שני של סוכות" יוצאת גדולה בהרבה בערכה הגימטרי).

"כי שמע הזמיר הקטן והחי את כל הרעה אשר מצאה את מלכו, ולא יכול להתאפק, וימהר מארץ גלותו ויבוא עד הלום, לנחם את המלך מיגונו ולתת תקוה בלבו. וכאשר הוסיף הזמיר לזמר בקולו הנפלא, כן רפו פני צלמי הבלהות וכן שב הדם לפַכּוֹת בעורקי בשר המלך, והמות גם הוא הקשיב וישמע ויאמר: "שירה לנו עוד, אתה הזמיר הקטן, שירה לנו עוד, אתה הזמיר הנחמד!""

אז אם לא יקרה שום דבר בלתי-מתוכנן בחצי השנה הקרובה, וגלעד שליט אכן יחגוג עימנו (=עמישראל) את פסח, אפשר יהיה להוציא לפועל את המשכה של "נבואת דניאל", המסומלת באמצעות שלושת השירים הסוגרים את האלבום, ואשר אינם מהווים חלק אינטגרלי מן ה'סוויטה לגלעד שליט בלה מינור' (למעשה, האלבום כולו מציג מבנה המזכיר במעט סימפוניה קלאסית, כששני השירים הראשונים מהווים מבוא איטי, הקטע השישי מהווה פרק סיום גרנדיוזי והקטע השביעי, עיבוד מחודש ללהיט הזמר העברי 'שדמתי' מהווה מעין אפילוג. ניתן לראות את השימוש של הזמיר במשקלים אי-זוגיים ומורכבים כמעין מקבילה מוסיקלית לשיח הגימטרי המילולי).

ומהו המשכה של נבואת דניאל? ברגע שהיישות המעורפלת המתכנה "עמישראל" יכיר בכך ש"הכיבוש משחית", יגיע באחת "שלום עולם", שלאחריו כל מה שישאר למין האנושי לדאוג לו יהיו "בעלי-חיים בסכנת הכחדה". כמובן שמהמשחק הכיפי שהמצאתי היה אפשר להרכיב נבואה אחרת לגמרי (וניסיתי לרמוז לכך בטבלה), כזו הכוללת את קישקשתא, דודו זר, התוכי יוסי והכנסיה של גוגל. זה היופי בשפה המדוברת ובשפת המוסיקה: ממספר סופי של מילים\צלילים אפשר להרכיב מספר אינסופי של משפטים\מנגינות.

"עד חצי המלכות ואעשנה!" קרא המלך ויעמוד, והוא לבוש את בגדי מלכותו אשר לבש בעצם ידו, ואת חרב הזהב אשר לו אִמץ אל לבו בדבּרו.

"אחת אני שואל מעמך!  אַל נא תגד לאיש כי עוף כנף לך המגיד לך כל דבר וכל אשר קרה – ואתה האמן לי כי ככה ייטב הדבר שבעתים!"

ואחרי כן התעופף הזמיר ויֵּעָלם.

והמשרתים באו להביט אל המלך המת – – – אז עמדו וינועו וישתוממו, והמלך עומד לפניהם וקורא אליהם: "שלום!"