Twitter

יום שלישי, 16 באוגוסט 2011

מהו צדק חברתי? \ יוחאי מי-טל


במוצאי שבת, ו' באב 2011, יצא העם לרחובות בהמוניו וזעק לשמים. מקצב תופים עמום מרטיט ליבו של המון דביק ודחוק, המתאחד כבעל כורחו לעיסה אנושית, עושה פה אחד וזועק בגרון ניחר - צדק חברתי. מתוך הניסיון הראוי לשמור מקום על מחצלת המחאה לכל הגוונים והדעות, מנועים אנו לעת עתה מלדון בסוגיות מחלוקת רבות המתקיימות בתוך מחנה המחאה - פנים רבות לצדק החברתי. יחד עם זאת, ישנה נקודה אחת אותה עלינו להבהיר כדי שסביבה נוכל להתאחד - הסכמה על מהותו של אותו 'צדק חברתי'. ביום שלאחר העצרת המשלהבת עלינו לבחון את הסיסמה במבט מפוכח ולשאול האם אין אמת בהלעזות הקפיטליסט כאילו המחאה מנותקת מהאפשרי ומהמציאותי, והאם אין סיסמאותיה הבלים אוטופיים שזועק המון משולהב ומטומטם?   

הגם שיגידו - "מאיפה יבוא הכסף לכל הצדק הזה?" או  "השוק העולמי במצב תנודתי - זה לא הזמן להרפתקאות של צעירים".
נענה:
הצדק משתלם, השוק החופשי קורס ואין לנו מה להפסיד.

בבסיס קביעה נחרצת זו עומדת התפוררותם של שלוש אקסיומות מרכזיות בהם מחזיק הקפיטליסט:
א. רווחיות כערך עליון.
ב. תחרות מניבה חדשנות.
ג. האינטרס היציב היחיד - מוטיווציה אגואיסטית לקידום עצמי.

א.      הרווח כערך:
"there is one and only one social responsibility of business – to use its resources and engage in activities designed to increase its profits"
הקפיטליזם, מעצם טבעו החומרי\כלכלי מרדד כל דבר למונחים של סחורה. משמעותה האינהרנטית של סחורה זו - בין אם מדובר בשעות פועל-עולם-שלישי, מחצב גבישי, או רעיון אומנותי – נמחקת,  ובמקומה מודבק תג מחיר, שמטרתו לאפשר השקעה חוזרת של הסחורה בכדי שתפיק רווח. גם לתג המחיר הזה אין למעשה משמעות אינהרנטית משלו - אלא מטרתו לאפשר השקעה מחדש של רווח שנצבר כתוצאה מסחר באותן סחורות חדשות. באופן פרדוקסלי, הבעיה האינהרנטית של הקפיטליזם היא רווחים עודפים. זאת משום שלרווח אין שום משמעות - אלא אם כן אפשר להשקיע אותו מחדש ולהפיק ממנו רווח חדש וחוזר חלילה.

הקפיטליזם שיצא מתוך מעמד מתחזק של סוחרים אירופאים במאות הקודמות, התמודד עם בעית עודף הרווח בעיקר באמצעות פתיחת שווקים חדשים, במה שנודע כקולוניאליזם, שהוא למעשה כיבוש העולם בידי מעצמות אירופאיות. בהדרגה הפכה ארה"ב העצמאית מאפיק-השקעה למרכז הכוח העולמי עצמו. בתורה, ארה"ב חיפשה להשקיע את הרווח העודף שלה. מעבר לאפיקים המסורתיים של פתיחת שווקים חדשים, אותה מבצעת ארה"ב הן באמצעים אלימים גלויים (כמו בעירק) והן בדרכי עורמה באמצעות הבנק העולמי (מדינת דרום סודן החדשה היא מקרה בוחן עכשווי), יש לשוק הקפיטליסטי  שיטה נוספת המאפשרת 'למחזר' השקעות במדינות המפותחות. כל גל מיתונים נתפס בידי הסקטור הפיננסי כהזדמנות - איש הממון יכול לרכוש ציוד, דירות ושעות עבודה במחירים זולים מבעבר ולגלגל אותם בהמשך תמורת רווח.[בעיקבות גל הירידות הנוכחי בבורסת תל-אביב, נכתב בדה-מרקר ש'הכסף הטיפש' יוצא – כינוי מתנשא שהדביקו בעלי ההון למשקיעי מעמד הביניים העצמאיים המשחקים בהבלם ברולטה מכורה].

ברבות השנים, החברה האנושית אירגנה את עצמה, מובלת לאור מטרות פיננסיות, בשתי קבוצות כלליות - הצרכנים במערב והיצרנים במדינות העולם השלישי והמתפתחות. כעת גוש אנושי גדול בסין ובמדינות אחרות במזרח נמצא בתהליך של מעבר - מחברה יצרנית (שסחורתה הועברה למערב) לחברה צרכנית המפתחת מעמד ביניים ושוק צריכה פנימי בקנה מידה שלא נראה עד כה. עבור הקפיטליסט מגמה ברורה זו מספקת הזדמנויות וטומנת בחובה סכנות: ההזדמנות היא כמובן השקעה רווחית בתשתיות החדשות הדרושות לקיומו של מעמד ביניים חדש - בתים, רחובות, מזגנים, מכוניות חשמל וכו'. הסכנה, והפחד הגדול, בעיקר מצידם של בעלי ההון המערבי, הוא מעבר לשליטה כלכלית של אותו גוש צרכני חדש - ממש כפי שהכוח עבר מאנגליה לארה"ב בעבר.

אך אזרח העולם המפוכח והבלתי משוחד, אינו מתעניין לא בהזדמנות ולא בסכנה. לא רק מפני שהוא מבין שהוא לא יזכה להנות מהרווחים, אלא מפני שהוא מבין את המשמעות הרחבה יותר של המשך אונס משאבי הכדור החומריים והאנושיים מתוך מטרה עיוורת לייצר רווח.

תחנת חשמל פחמית חדשה נבנית בסין כל שבועיים, נחילי מכוניות חונקות את ערינו ומחנות ריכוז והשמדה המוניים מספקים לנו בשר תעשייתי, חולה מוסרית ובריאותית כאחת - וזה אינו קצה חודו של ההרס האקולוגי הנגרם בעקבות סדר חברתי-עולמי בעל אג'נדה אחת ויחידה - כסף עודף על הקרן.

כפי שמציין פרידמן בספרו 'קפיטליזם וחופש', הציווי המוסרי היחיד של הקפיטליזם הוא לייצר רווח כספי, משום שזו הדרך היחידה לקדם עולם חופשי ושיוויוני יותר. הקפיטליסט אינו מצליח לדמיין מצב אשר בו הרווח הכספי שלו פועל למעשה להקטנת ולהשמדת הרווחה האנושית ומתקשה להכיר בכך שהאפיקים להשקעה חוזרת של רווחיו מצטמצמים.

 לאזרח העולם המפוקח ידיעה זו היא אינטואיטיבית. מבחינתו, פשוטה ההבנה שעולמו הוא למעשה אי של משאבים קבועים המתקימים במערכת איזונים מתפתחת אשר בחסותה הוא חי. על אף שלרוב נלקח הקשר הישיר שלו לאדמה, הוא עדיין מכיר בבירור בתלות האנושית בסביבה - תלות שהקפיטליסט המובס לא מצליח לראות מבעד לכרסו המשתפכת.

החמדנות והחומריות של התרבות אותה הנחיל הקפיטליזם מושתתת על ההנחה האווילית כאילו עצם המושג 'רווח' שווה ערך לצבירה הולכת וגדלה של סחורה - שהרי הקפטיליזם מרדד כל חלקת חיים לסחורה באמצעות מערכת הכסף - שטרות חוב מדומיינות המתקיימות אך ורק מתוקף העובדה שכולנו מכבדים אותן.
רווח אינו כסף עודף על הקרן. זו ראיה שגויה של העולם.
רווח הוא, כלשונו, מושג רוחני.
בשפתנו קיימת קירבת משפחה בין המילה רווח למילה רווחה, כאשר שורשם המשותף- ר.ו.ח.  רווח אמיתי מתקיים כאשר נוצרת בעיקבותיו רווחה, ועל רווחה זו להיות באחת פיזית, רוחנית ושיוויונית. אך לפני כל אלה, בתשתיתה, עליה לקיים את האדמה ממנה היא שואבת את כל משאביה.

 דוגמה לרווח שלילי:
התפלת מי ים באמצעות שימוש באנרגיה שמקורה בדלקי מאובנים נראית לקפיטליסט כרעיון מצוין  משום שהיא מייצרת אפיק השקעה מסובסד - בנייה ותחזוקה של מפעלי התפלה. בנוסף הוא יוצר קהל שבוי - העם, אנחנו, נפתח תלות במים המותפלים שתבטיח שנמשיך לקנות אותם מהטייקון. את האנרגיה להפעלת המפעל ליצור מים (מחשבה מזעזעת) תגבה המדינה מאיתנו באופן קולקטיבי, ותעביר לידי בעלי ההון. אלה ילכו לישון בלילה מרוצים - שלא זו בלבד שעזרו לפתור את משבר המים בישראל, הם גם עשו כמה מליונים על הדרך.  

דוגמה לרווח חיובי:
הבנה שכמות המים המתוקים בעולם היא קבועה  (דבר הנלמד בשיעור מעגל המים בכיתה ד') מיד גוררת אחריה את ההבנה ששמגמת העליה בצריכה לא יכולה להמשיך ולעלות. הבעיה איננה מחסור במים, אלא שימוש חמדני וקלוקל במשאב היקר. האתגר האמיתי הוא להביא רווחה לכולנו באמצעות הורדת צריכת המים, מבלי לפגוע בהרגלי נוחיות וסניטאציה. חברת נטפים מפיצה בעולם שיטת חקלאות חסכונית במים ושירות השפכים של גוש דן (שפד"ן) ממחזר עד 90% ממי הביוב  זמוזרמים אליו לחקלאות (האחוז הגבוה בעולם) - מיזמים שכאלה, ניתן לראותם כמיצרים רווח ארוך טווח.







ב.      תחרות לא מניבה חדשנות
“competition is a sin” John D Rockefeller
אחד ההנחות השגויות הנפוצות ביותר של הקפיטליסט היא שהקרב בין גורמים עצמאים חמדנים המנסים להתקדם אחד על חשבון השני הוא הגרום האראי להנבת החדשנות, היצירתיות, אותה 'חיות אנושית' המובילה אותנו קדימה והמתבטאת בכל גווני התרבות האנושית המתהווה. המושג הצר של הקפיטליסט - 'חדשנות' - מתאר למעשה את כימות הדחף היצירתי האנושי הכללי לכדי סחורה.

ראיה רחבה ומדעית יותר של היצירתיות האנושית כתופעה, מראה שהיא מתנהגת בצורה אורגנית ופרקטלית, כשאר מערכות החיים. בספרו where good ideas come from”" בוחן סטיבן ג'ונסון את תופעת החדשנות האנושית ומוצא בה כמה דפוסים קבועים. בדומה לשונית אלמוגים המיצרת מגוון עצום של צורות חיים ביחס לדלות החיים שבאוקינוס הפתוח הסמוך לה, או ליערות הגשם המכילות את מגוון הצומח הרב ביותר בכדור, כך היצירתיות האנושית מתרבה ככל שהקשרים בין אנשים מסתעפים ומתחזק שיתוף הפעולה.

ככל שסיפורה של האנושות מתגלגל, הולכים ותופסים הרעיונות האנושיים את קדמת הבמה בהתוויית הדרך. המעבר לחקלאות בסהר הפורה הביא ליצירת ישובי קבע ולצפיפות אוכלוסין גבוהה יותר, אשר יצרה עודפים לחלוקה. התקשורת המוגברת ששיאה בהמצאת האלף-בית המשמש אותנו עד היום, היא למעשה המשך של שיח עתיק - כיצד לחלק בינינו את פירות החברה.  

בספרו, מציג ג'ונסון דוגמאות רבות לכך שככל שגוברת התחלופה והשיתוף של רעיונות, כן מתרבים באופן משמעותי כמות הרעיונות החדשים. דוגמה ברורה אחת שאנו עדים לה יום יום היא העושר התרבותי והאמנותי המדהים של ערינו הגדולות. עליתה של העיר היא המנוע שהניע בקצב מסחרר את הקפיצות הטכנולוגיות המהירות המאפיינות את עידן התקשורת המוגברת שלנו.

הקפיטליסט, ביוהרתו, נח על כס מלכותו וחושב שהכסף שלו – ה'הפרד ומשול' הקטן שהוא משחק - הוא המניע יזמים צעירים לפרוץ בקשת של רעיונות חדשים מהם הוא יוכל להרוויח. אבל אל יטעה - התחרות היא לא המקור לחדשנות, ליצירתיות, ולאמנותיות של האדם - אלו נובעים דווקא מתוך הקהילה. עושר הרעיונות האדיר שירשנו נובע מתוך מיזוג רוחני עתיק ומתמשך של תודעותינו. חדשנות היא תוצר של שיח ושיתוף פעולה, לפני שהיא תגובה מגננתית. רעיונות נולדים בדו-שיח ולא במוח בודד המנסה לחשב לעצמו יתרון כנגד מתחרה.

בספר החובה "רובים, חיידקים ופלדה" הסוקר את גוף המחקר הפלאנתולוגי, מסביר ג'רד דיימונד שמשך עשרות אלפי שנים חיינו במסגרת שוויוניות של שבט צידים ולקטים בו כולם נושאים בנטל של מציאת מזון. המלחמה לא הייתה זרה לשבטים אלו, אך היא לא הייתה אורח חייהם. על אף השוני האדיר בין החברה האנושית הגלובאלית של שנת 2011 לבין אותם שבטי ציידים-לקטים, נותרנו דומים להם מבחינת תפקודו הביו-כימי של מוחנו - ירשנו את התלות בקהילה ואת הרצון ליצור שיתופי פעולה. האדם הוא חיה חברתית והוא משגשג בסביבה קהילתית.

דוגמה לשימוש קפיטליסטי קלוקל בתובנה:
הקפיטליסט יודע גם הוא לקרוא ספרות על יצירתיות, משום שהיא עשויה לגלגל לידיו רווח. הוא מבין כי אווירת אחווה בקרב עובדיו תניב עבורו תוצר של יצירתיות מוגברת מצדם - כלומר מיקסום התוצר של ההשקעה. הוא ממהר לעצב את תנאי העבודה של אותם שכירים הנדרשים ליצירתיות (מעצב גרפי, פירסומאי, איש תוכנה) על פי תנאים המוכתבים בידי יועצי השכר של הדיציפלינה החדשה כבדוקים ליצירת אותה אווירה קהילתית, ספונטנית וחופשייה. את התוצר של מפגש המוחות הפורה מתרגם הקפיטליסט למוצר זול שאינו מתכלה המיוצר בידי כוח עבדים סחיר במדינת עולם שלישי.

דוגמה לשימוש חיובי:
הדוגמה הזוהרת עבורי היא הפרוייקט האנושי המדהים של וויקיפדיה - האינציקלפודיה האנושית המרהיבה, הממשיכה להתהוות ומשתפרת בכל רגע. למרות שוויקפדיה מצהירה על עצמה כמתקיימת 'ללא תנאי רווח' היא יוצרת רווח אנושי נדיר, תוך שימוש בשיתוף פעולה חופשי של מתנדבים שמטרתם היא עצם עשייתם - הנגשת כלל הידע האנושי לכל אדם באשר הוא.  דוגמא מרכזית נוספת היא לינוקס והקוד הפתוח בכלליות - עליו נשענת הרשת, והדוגמאות עוד רבות.

נשברה הפרדיגמה של הקפיטליסט, על פיה התחרות שהוא יוצר הופכת אותנו ליצירתיים. שקר! הקרקע הפורה של היצירתיות האנושית חסרת התקדים של עידן הגלובליזציה היא העובדה שאנו מחוברים כפי שלא היינו אי פעם בעבר. לא ניתן להמעיט בחשיבותו של האינטרנט, משום שהוא טרף את קלפיו של הקפיטליסט והדגים לראשונה ובצורות שונות חיבור פורה של האנושות, שלא על בסיס רווח כלכלי צר, אלא על בסיס החתירה להגשמת ערכים משותפים אשר בעצם השגתם מתקיים הרווח ולא כפי שטוען הקפיטליסט- שדרך הרווח תגיע הגשמתן כדבר נפרד.

ג. רווחיות דרך שיתוף פעולה: משחק סכום אפס.

הקפיטליסט מתגאה בעצמו שהוא פראגמאטי. הוא חושב שדעותיו מעוגנות במציאות, במדע, בעובדות הקשיחות. אחת מהנחותיו היא שניתן לשוות את המצב החברתי האנושי כולו למשחק סכום אפס בו רווח של אחד משמעותו הפסד לאחר. גישה זו מבוססת על יסודות החברה ההיסטוריים שהתווה תומס הובס בספרו - לויתן. בעבודתו, מוביל הובס מנקודת ההנחה שהמצב האידאלי עבור האדם יתממש רק כאשר כל אחד יוכל לעשות כרצונו באופן חופשי, לכך שמצבו הטבעי של האדם, הוא מצב של מאבק אינסטינקטיבי מתמשך המיצר עבורו חיים של "בדידות, דלות, מיאוס, חיים בהמיים וקצרים".

אך על אף הזדהות ריגשית אם דבריו של הובס, תיאור תהליך חברתי או מדעי כנובע מגרעין של ניקור אין בו משום דיבור ענייני או מדעי כלל. אמנם בטבע מתקיימות מלחמות של מינים ומלחמות בתוך מינים, אך מעבר להסתכלות על הפרט בלבד, ניתן לראות מערכות הפועלת בשיתוף פעולה מפעים.  

כשם שאצות חד תאיות מתאגדות יחד ליצור שוניות אלמוגים אדירות המקיימות מגוון חיים מפואר, ומגינות עליו מהאוקיינוס השומם התוקף בגלים חזקים והרסניים, כך מתאגדים האנשים לכדי חברה. התוצר הפוטנציאלי של קבוצה גבוה בהרבה מסכום העבודה הכולל. זה הרי ברור לכולם. הקפיטליסט קורא לאותה התאגדות- economy of scale במסגרתה מתאגדים הרבים כדי ליצר רווח לאחד, והוא שואף לרכז אותם, ולא לפזרם  לכדי יצירת תחרות חופשית, כפי שהוא טוען.  אותו אחד שהצליח לאגד את הרבים למען מטרתו (בעל הממון) מואדר על ידי הקפיטליסט כמנהיג וכיצרן של מקומות עבודה, ולכן מוסרי וראוי שיקבל אחוז גבוה מהרווח הנוצר בעקבות אותה התאגדות.

הניסיון הכושל להעברת חוק להגבלת שכר הבכירים בכנסת ישראל לאחרונה, חוק שמטרתו להגביל את שכר הבכיר בארגון למקסימום של פי 44 משכר העובד הזוטר, מלמד כי הקפיטליסט מעריך את תרומתו האישית כעולה ביותר מפי 44 על תרומת שכירו הזוטר.

למעשה - הקפיטליסט נהנה משימוש חינם במשאב טבע שלא הוא המציא ולא הוא יזם - היכולת של אנשים לעבוד יחד. וודאי שבמקרה הצורך ידע האדם להילחם על חייו, ביתו, משפחתו, מדינתו וערכיו, אך הוא מעדיף תמיד סביבה קהילתית, תומכת ופורה.

לא ניתן לפתור את כמיהת האדם לקהילה בתור צורך צר ואינטרסנטי של  פרט יחיד ובודד. חקר המוח העכשוי חושף עבורנו את התבניות על פיהן נוצרות בכלל כמיהות. מערכת המוח משולה בעיני חוקרי מוח רבים לסימפוניה של ניורונים. כיום אנו יודעים שלא מדובר בפקודה חשמלית פשוטה של המוח אלא במעין גל של ניורונים שנורים מאזורים שונים במוח כאשר האפקט המצטבר הוא פקודה. המוח מתגלה כיותר פלסטי מששיערנו בעבר, ועידוד החשיבה עצמה - 'שיח' בין ביליוני ניורונים בחלקים שונים במוח, היא קריטית להתפתחות תקינה. על אף שכל מוח נארג בתבנית יחודית לו, הרי שהתוכנית כולה חבויה בשרשאות אמינו מיקרוסקופיות הזרעונים של אבינו ובביציות של אימנו.

המחשבה שהאדם מונע בבלעדיות על-ידי מוטיווציה אגואיסטית מטופשת, בהתחשב בעובדה שהאדם עצמו הוא 'תאגיד' המתקיים בעזרת יחסי גומלין בין מערכותיו לחוץ. כשם שאיזון בתוך מערכת הגוף מגדיר בריאות של אדם, כן על האיזון בין המערכות לשמש אותנו להגדרת בריאות חברתית ותרבותית.

בחזרה לצדק חברתי.

שלושת המסקנות האחרונות, יוצרות תפיסת עולם שונה לגמרי שאינה מצליחה להתישב בנוחות בעולמו הרוחני של הקפיטליסט-
הרווח אינו מטרה, אלא תוצר לוואי טבעי של פעולה היוצרת רווחה. הרעיונות היצירתיים לפעולות אפקטיביות להבאת רווחה, נוצרים בצורה פורה יותר כאשר נטווים קשרים רבים בינינו, וכאשר מתקיימת היטמעות תרבותית והחלפת רעיונות חופשית ופתוחה. שיתוף פעולה נדרש כתנאי יסוד לקיום חברה שתייצר רווח לעצמה.

כאשר אזרח העולם המפוכח רואה אמיתות אלו, כפי שהבחין בהן מאז ומעולם, הוא מבחין כיצד הוא משתלב בפרדוקס. מצד אחד הוא מבין את מקומו בתור חלק ממערכת אקולוגית שלמה, ומהצד השני הוא רואה את מערכת החיים המיקרוסקופית האדירה המתקיימת בתוכו. בתווך עומד לו אזרח העולם המפוכח על יצריו, זהותו ורוחו, ומחפש לאן יפנה.

בחינת מצב הדברים של העולם נוכח 400 שנה של קפיטליזם מציגה בפניו תמונה של עולם מחובר ומרושת, בו הנגישות לידע הולכת ונהיית פתוחה וחופשית. לעומת זאת חלוקת התוצר פועלת במגמה הפוכה ואין מתקרבים בה להפרייה שווה של האדם באשר הוא. תופעת הלוואי של שיטת חלוקת התוצר והמיסחור הגובר פועלת בשלוש מגמות מקבילות:

1) הגדלת אוכלוסיית העולם
2) ביזה של משאבי העולם המתכלים והשמדת המשאבים המתחדשים החופשיים (מים, אוויר, אדמה...).
3) צמצום הולך וגובר של הכוח בידי קבוצת בעלי הון קטנה.

נוכח מצב זה, אין לאזרח העולם מה להפסיד.
רבים שואלים שאלה מרגיזה-  "מאיפה יבוא הכסף?"
זו שאלה שמראה על טעות בסדר העדיפויות. כסף אינו מטרה אלא אמצעי. ראשית עלינו להגדיר מטרה שכולם יכולים להסכים עליה - נאמר, צדק חברתי - ורק אז עלינו לחתור לגייס את כלל המשאבים הנדרשים לקרבנו למטרה זו. הדרך לצדק חברתי איננה הדרך הקצרה להבאת כסף עודף על הקרן, והמשמעות לכך היא שעשויים להיות קשיים. זאת ועוד - נניח שיש דרך אחת מוסכמת לייצר את אותו 'כסף עודף על הקרן'- נאמר הפרטת קרקעות מדינת ישראל, דרך זו תיצור רווחה זמנית בלבד שכן בסופו של דבר מדובר בתהליך של הפיכת הקרקע לממון ביד הקפיטליסט. למה שניתן ידינו לאיוולת הזו?

הצדק החברתי דורש לפעול יחד למען מטרות משותפות ברורות, כדי להביא רווח אמיתי. המטרות האלה לא צריכות להיות כסף, אלא יצירת חברה שוויונית יותר, הבראת הטבע והאדמה ובניית קהילה חזקה, חופשית ופתוחה.  

הדרישה לשיוויון לא נובעת מתוך איזו אמונה רוחנית עיוורת שבדרך קסם כולנו נולדים שווים - אנחנו לא. היא מגיעה מהבנה עמוקה יותר של העובדה שכולנו קשורים. על אף שלכל אחד מאיתנו גורל פרטי משלו, ההיסטוריה מלמדת שיש גם גורל משותף. בפני אותו גורל משותף - כולנו שווים, ועל כן גם בפני אפשרויות העתיד - כולנו שווים.

המעבר לצורת חשיבה זו מחייב אמנם שבירת דפוסי מחשבה קפיטליסטיים מושרשים, אך הדפוסים הללו כבר סדוקים ומתפורריםהמהפכה הזו, ככל מהפכה אמיתית, היא למעשה האייפקס של תהליך הדרגתי של שינוי רוחבי בדפוסי חשיבה - שינוי רוחני, תודעתי, או תפיסתי (כפי שתעדיפו). שינוי שהוא, ככל השינויים, למעשה התחברות לדפוסי מחשבה עתיקים מכיוון חדשני.

לא אכפת לנו להיות עבדים, אלא שבמחאה זו אנו דורשים לדעת לטובת איזו מטרה אנו משועבדים.  אם המטרה היא העשרתם של הטייקונים – איננו מעוניינים לקחת חלק. אנו מחפשים להשיל את הכבלים וליצור רווח במובן השורשי של המילה - פרי טבעי של שיתוף פעולה בלבד.

מצב העולם כיום:

אימפרית הצרכנים - ארה"ב - בדעיכה, ואימפריית היצור העולה - סין - מחפשת לרשת את מקומה. יחד עם זאת, משבר בארה"ב יגרור אחריו משבר עולמי עקב התלות של כלכלת העולם בדולר האמריקאי. המשמעות המילולית הפשוטה היא שאמריקה מחזיקה את החוב של רוב העולם. נוסיף למשוואה זו את מכונת הצבא האמריקאית  האדירה ואת הבעלות על נשק גרעיני בכל האימפריות המעורבות (בנוסף לחשש המתוקשר לחילחולו לקבוצות קיצוניות), ונראה כי הקרקע מוכנה למלחמה עולמית אכזרית ונוראית מקודמותיה, מלחמה שתכריע ותסדר מחדש את מערכת היחסים בין בעל ההון לבין האזרח.

אבל הפעם, העם לא רוצה להילחם. אנחנו רואים אחד את השני ביוטוב, רואים שהקשיים האנושיים הבסיסיים הם בעלי מקור שורשי המשותף, ומבינים שמהמלחמה הזו כולנו נפסיד ומפירות הניצחון מעטים בלבד יטעמו. 


צדק חברתי הוא רעיון רוחני, חזון שעל-פיו נצליח לארגן חברה משגשגת ורווחית אשר תיצור חיים טובים יותר לאזרח, ולא במדד הקרן. העם ניצב כעת בפני בחירה - לעבוד יחד בשיתוף פעולה או לצאת יחד למלחמה בשם אינטרסים כלכליים.


אני בוחר להילחם על זכותי לא להילחם.





26 תגובות:

  1. מעניין מאוד! במיוחד חלק ב (יצירתיות כתוצאה של שיתוף רעיונות ולא תחרות). הטענה הזו נשמעת ברורה מאליה, אבל איכשהו לא שמעתי אותה עד עכשיו.

    השבמחק
  2. פוסט לא משכנע ומלא סתירות.

    למשל, אתה כותב, "בעיקבות גל הירידות הנוכחי בבורסת תל-אביב, נכתב בדה-מרקר ש'הכסף הטיפש' יוצא – כינוי מתנשא שהדביקו בעלי ההון למשקיעי מעמד הביניים העצמאיים המשחקים בהבלם ברולטה מכורה". אם הם משקיעים בבורסה "בהבלם", אז הם לא טיפשים?

    אתה מדבר על העולם השלישי כיצרן ועל המערב כצרכן. אני באמת לא בקי מספיק, אבל נדמה לי שבאפריקה, חוץ מחומרי גלם אין הרבה יצור, ולעומת זאת הם ידועים כצרכנים של נשק מערבי.

    משיעור מעגל המים הבנתי שכמות המים באמת מוגבלת, אבל לא כמות המים המתוקים כפי שכתבת.

    הרעיון שתחרות אינה גורמת יצירתיות מוטעה. היא בהחלט לא הגורם היחיד ליצירתיות, אולם המצאות רבות ושיפורים רבים בטכנולוגיה, גם ירוקים, באו מתוך תחרות, וגם לפני הקפיטליזם. בשם הרוחניות אתה פוסל באופן מוחלט דבר שבהחלט מביא ליצירתיות. כפי שנאמר, "קנאת סופרים תרבה חכמה"

    ההשוואה בין האנושות לאצות לא תורמת לטיעון שלך. איך אפשר להשוות יצור חושב ובעל כושר תנועה לצמח? וגם ההשוואה למח לא ממש קשורה. נוירון הוא תא בעל יכולות מוגבלות ביותר. עם כל הכבוד לסימפוניות, כדאי שתכתוב על דברים שאתה מבין בהם משהו.

    "הדרישה לשיוויון לא נובעת מתוך איזו אמונה רוחנית עיוורת שבדרך קסם כולנו נולדים שווים", אתה כותב ומסביר, ובסוף מסכם ש"בפני אותו גורל משותף - כולנו שווים, ועל כן גם בפני אפשרויות העתיד - כולנו שווים". אני מסכים שלכולנו אותו גורל משותף. כולנו נולדנו וכולנו נמות. ה"כולנו" הזה כולל גם יבלית בשדה. כל אדם חי חיים שונים וההצדקה לשיוויון על בסיס "גורל משותף" בהחלט נובעת מתוך אמונה רוחנית עיוורת. הרי לכל אדם שאיפות שונות ומאווים שונים.

    אתה מוכן להיות משועבד רק למטרת "שיתוף פעולה". גם פועל במכרה משתף פעולה. אתה לא מצליח לבסס את רעיונותיך על הגיון אלא רק על רוחניות. זו כוונתך כפי שאתה מבטא אותה, אבל כך לא תשכנע בצורה הגיונית.

    בנוגע למצב העולם כפי שאתה מתאר אותו: המלחמה הנוראה שאתה חוזה לא תפרוץ, מפני שאם ארה"ב מחזיקה את רב החוב בעולם, לאף אחד אין אינטרס במלחמה כזו. ואם היא באמת תפרוץ, והתוצאות יהיו כפי שאתה חוזה, לכסף לא יהיה ערך ולא יהיו בעלי הון.

    אני מקווה שמדברי לא משתמע שאני לא בעד צדק חברתי. מה שמפריע לי הוא הצורה בה אתה מנסה לשכנע. אם אתה בוחר לא להילחם, אתה תפסיד. המאבק לצדק חברתי הוא מלחמה.

    ועכשיו נותר רק לראות תוך כמה זמן תמחק את התגובה. הרי ידוע שאנשים שכמותך לא מסוגלים לספוג ביקורת.

    בהצלחה.

    השבמחק
  3. הופתעתי שלא מחקת אותי, כל הכבוד. אבל מה עם איזו תגובה למה שכתבתי? אין לך מענה?

    השבמחק
  4. שתיקה כמוה כהסכמה

    השבמחק
  5. אנונימי יקר,
    באומרך "הרי ידוע שאנשים שכמותך לא מסוגלים לספוג ביקורת" הינך מעביר עלי ביקורת מבלי להכיר אותי כלל וחבל לי על כך. סה"כ לא ראיתי את תגובתך המעניינת עד כה, וכולי תודה לך עליה.

    לענינה:

    א. האם הכסף הוא באמת טיפש: מצד אחד כן. הוא טיפש במובן שמדובר באנשים שלא מבינים בבורסה שמנסים את מזלם בעשיית רווח בהשקעות קצרות יחסית. יחד אם זאת, האמירה עדיין מתנשאת משום שאין זה אומר שמשקיע לא חכם הוא טיפש, אלא פשוט משקיע לא מיודע. גם המיודעים לכאורה- הם למעשה כאלה המשקיעים כמות הרבה יותר גדולה פעמים רבות מתוך ידיעה שלעצם ההשקעה שלהם יש יכולת להטות את המנייה לטובתם ולכן אין פה שום חוכמה אמיתית אלה כוחנות נטו. אלו וגם אלו בורים מהבחינה שלרוב אינם בוחנים את ההשלכות ארוכות הטווח של מעשיהם.

    ב. נכון שיש יצור בעולם המערבי ויש צריכה בעולם השלישי. אפריקה הוזכרה בתור צרכנית של נשק שמיוצר לרוב במערב. אכן, אני מקבל ביקורת זו. בעוד המערב הוא הצרכן העיקרי והראשי של משאבי הטבע- נפט, מים, פחם ושל רוב מוצרי הצריכה, בתחום יצור כלי הנשק, המערב אכן נותר היצרן וגם הצרכן הגדול ביותר. על אף שאפריקה צורכים נשק שיוצר במערב, רוב הנשק המיוצר במערב נשאר במערב. נדמה לי שהעובדה שתחום הנשק נותר אחד מענפי היצור האחרונים בארה"ב מעידה משהו על מצבנו הנוכחי.

    ג. לא הבנת את שיעור מעגל המים. כמות המים המתוקים ומלוחים בעולם מוגבלת באופן סופי. ניתן אומנם בשימוש באנרגיה להפוף מי ים למי שתיה אך אלו מים מזוקקים שאינם ראויים לשתייה ויש להוסיף להם מינרלים באופן מלאכותי וגם אז קשה להגיע לאיזון הטבעי של המים המתוקים בטבע. אשמח להעביר לך את השיעור שוב אם תרצה כדי שתסגר על הנושא.

    ד. אני מקבל את הביקורת שהטענה שתחרות אינה גורמת לייצרתיות היא מוגזמת ומטועה. בהחלט יש מקרים שבהם תחרות הביאה ליצירתיות. יחד אם זאת, חשוב לזכור שרוב ההמצאות והרעיונות לא נולדו מתוך תחרות אינטרסנטית מתוך תכליט לרווח, אלא מתוך סקרנות טבעית של מדענים, רצון של רופאים לרפא חולים, ושיתופי פעולה בין קבוצות למציאת פתרון לבעיה אמיתית ודחופה. התפיסה הרווחת בימינו כאילו תחרות במטרת רווח היא הגורם המניע את היצירתיות היא מוטעת לדעתי. במקרים רבים התחרות מעקבת.

    לדוגמה כל חברת תרופות מעסיקה סוללת מדענים חוקרים שמתחרים להגיע לחיסון כנגד נגיף מסוים. הקפיטליסט יטען שהסיכוי להרוויח מהחיסון לא תהיה מוטיווציה לחוקרים לעבוד. אני טוען שמוטיווצית הרווח נמצאת בעיקר בדרג הניהולי של חברות התרופות בעוד המדענים החוקרים עצמם, סביר להניח מונעים יותר מתוך סקרנות למקצוע ורצון למצוא פתרון לבעיה. אם הם היו מאחדים כוחות יש סיכוי שהיו מתקדמים דווקא מהר יותר.

    לדעתי לא רק שאפשר להשוות בין יצור 'חושב

    ה. לדעתי, לא רק שאפשר להשוות בין יצור חושב ובעל יכולת תנועה, ההשוואה הזו מתבקשת. אתה הזכרת נוירון שהוא התא הבסיסי המאפשר את אותה תנועה וחשיבה. תא זה הוא למעשה טרנזיסטור טיפש שמופעל או לא על פי קריטריונים מוגדרים. בדומה לשונית אלמוגים או כוורת דבורים, סימפוניה מסונכרנת בין הפרטים הטיפשים המרכיבים את המערכת היא המאפשרת חשיבה, תנועה וקבלת החלטות (וכן- לא רק בני אדם מקבלים החלטות).

    ו. מסכים איתך ואומר בפה מלא- אני בהחלט מאמין שאני שותף לגורל של יבלית השדה. אתה אומר שמדובר באמונה עיוורת, אך אני טוען שמדובר בהגיון בריא בהתחשב בעובדה ששניינו שטים על אותו אי בודד בחלל. אומנם יש לכל אדם מאווים ושאיפות משלו, אך אם אינו מבין את השפעת הגומלים שלו עם סביבתו והוא מתקיים רק מתוך חשיבה על מאוויו ושאיפותיו, הוא חיי את חייו בבורות.

    ז. צר לי שלא הצלחתי לשכנע אותך בדחיפות ובצורך האמיתי ליצירת יותר שיתופי פעולה. יחד אם זאת, אני חושב שזה קורה בכל זאת, ואף בשיח זה אני מרגיש שאנחנו חברנו יחד בשיתוף פעולה שהיה פורה, לפחות עבורי.

    ח. בנוגע לטיעון על פיו אין אינטרס למלחמה- כולי תקווה שאתה צודק. יחד עם זאת, היסטורית, תקופות של שינוי (אשר אני מאמין שאנחנו נמצאים בתחילתה עכשיו) בדרך כלל מלוות באלימות ובמלחמה. ימים יגידו.
    אשר לתוצאות- מסכים איתך שאם אכן התרחיש הזה יתממש הכסף ישנה את אופיו (לט בפעם הראשונה בהיסטוריה יש לציין!) והטייקונים ירדו גדולתם או ישנו את בסיס כוחם.

    ט. המאבק לצדק חברתי הוא מלחמה אחת מתמשכת. מסכים איתך מאוד. אני בוחר להילחם אותה כל חיי. לא יודע מדוע השתמע לך מדבריי אחרת.

    בהצלחה לכולנו,
    יוחאי

    השבמחק
  6. הופתעתי מהתגובה המפורטת, אך לא השתכנעתי בכלל. לא התיחסת לדברי בנוגע להצגתך את הדברים ונשיב לך באותה מטבע.

    אתה פותח בטענה שאני מותח עליך בקורת בלי להכיר אותך. לא מתחתי בקורת עליך, אלא הכללתי על המליה אליו אתה משתיך, על סמך נסיון עשיר. אודה, שלפחות בנוגע אליך, טעיתי.

    א. אולי האמירה מתנשאת, כי לכנות מישהו "טפש", זה התנשאות. אבל אתה עצמך מסביר את התנהגותם כטפשית, או לפחות "לא מיודעת". אתה מסכם בטענה ששני הצדדים "בורים". ישנם כאלה שיטענו שבורות היא סוג של טפשות. לא השתכנעתי.

    ב. נדמה לי, על סמך אינטואיציה לא מבוססת, שחוץ ממשאבים לא מייצרים באפריקה הרבה ואחוז התעסוקה שם נמוך. אפריקה היא חלק מהעולם השלישי. כנראה שאתה מכוון לחציבת משאבים. אמנם הפועלים העובדים במכרות עובדים בלי יותר מדי זכויות, דבר שהוא לא בסדר. אבל מה אחוז העובדים במכרות? ומה הבעיה שהמחצבים נחצבים? עדיף שישארו בבטן האדמה לנצח נצחים ולא ישמשו אף אחד? מה טוב בזה?

    ג. כמות המים בעולם אכן מוגבלת וסופית. אבל כמות המים המתוקים משתנה. חשוב למשל על ים המלח. נגיד שבסדרת שנים שחונות וללא מעורבות האדם, נפח המים קטן לחצי. או שהמלח מתגבש, או שמהים נהיים יותר מליחים, אבל בכל אופן, נפח המים שהתאדו הופך ללחות באויר ולעננים. כשהם יורדים כמשקעים, אם הם יורדים מעל הים, הם ישובו להיות מים מלוחים. אם הם יורדים מעל אגם הם יהפכו להיות מים מתוקים. אז מה בדיוק לא הבנתי? תגיד מתי, נשב על זה.

    ד. אם אתה מקבל את הבקורת, שנה בבקשה את הכותרת והתוכן של סעיף ב' בפוסט שלך וציין זאת בהבלטה.

    הטענה על המיזוג של תודעותינו היא לכל הפחות נאיבית. זכור שללא תחרות, ויותר מזה, מלחמות, רב רובן של הטכנולוגיות המשמשות אותך ברגע זה ממש, בכללן האינטרנט שבו אתה מפיץ וכנראה גם רוכש את דעותיך, לא היו קיימות. למשל כל תחום חקר החלל והנגזר ממנו, כמו ג'י פי אס; מנועים יעילים וכלי רכב קלים יותר אם נקח רק את עולם הרכב.

    גם הדוגמא שהבאת בנוגע לחברות התרופות אינה משכנעת. קבוצות שמתחרות זו בזו תשאפנה להגיע לתרופה יותר מהר כדי לנצח בתחרות וכך תחסוכנה בסבל וחיים של חולים. וגם במקומות שלא מעורב בהם רווח כלכלי ישנה תחרות.

    ה. הסמפוניה אותה אתה שב ומזכיר היא של יצורים נחותים. כשאני חושב על סמפוניה, אני חושב על תזמורת של עשרות נגנים שמנגנים בכלים שונים וברמות שונות. דוגמא נוספת לכוחה של הסימפוניה שלך היא קן טרמיטים ומה שהוא עושה לבקתת עץ. לבני אדם יש יכולות יותר מפותחות. רצונך שכולם יחשבו וינהגו באותה הצורה ("מוסרית" לפי המוסר שלך בלבד) יכולה להביא גם לתוצאות שזכורות לנו מהשליש השני של המאה הקודמת.

    ו. אתה לא תגיד שאתה שותף לגורלה של חסת השדה, אותה אתה אוכל. ישנם אנשים שמאויהם ושאיפותיהם קשורים לבני אדם אחרים, ולא ליבליות בשדה. שסביבתם קשורה קודם כל לבני אדם, ורק לאחר מכן לדובי הקוטב. האם הם חיים בבורות כי הם לא חושבים כמוך ולא מרגישים קשר רוחני לצנוניות באיסלמבד? אולי אתה שטוף מח ברעיונות רוחניים מופרכים ואתה הבור?

    שכחתי להזכיר בתגובתי הקודמת גם שלבני אדם יש יכולות שונות . איפה זה נכנס למשוואה שלך?

    ז. אמנם לא הצלחת לשכנע אותי, אך גם לא היית צריך. אני מאמין בשיתופי פעולה ומקיים כאלה לרב. בסך הכל הצבעתי על צורת העברת הדברים שלך. אתה חושב שאתה ואני מקיימים שיתוף פעולה ואני חושב שאנחנו מתחרים. כל אחד מאיתנו מציג דעות מנוגדות לאלה של השני ומנסה להעביר אותו על דעתו. אם באמת מדובר בתחרות, הרי שבינתים אני מוביל 2-0. ספור בכמה דברים שכנעתי אותך ובכמה אתה אותי.

    ט. אנסה להסביר לך למה השתמע מדבריך אחרת, ואפילו ההפך. כתבת "אני בוחר להילחם על זכותי לא להילחם". מזה משתמש שלא מענין אותך להלחם בכלל, בפרט לא ערכיך, לבד מהערך האגואיסטי של אי לוחמה, שהוא ערך שסותר את בחירתך לא להילחם. הדברים נשמעים טוב רק למי שלא מתעמק בהם.

    אנונימי

    השבמחק
  7. אנונימי,

    מדברייך אני מבין שאתה חושב שקיים בינינו וויכוח אשר בו אתה מוביל עלי 2-0. אם אכן כך פני הדברים, אני מניח שאתה מתכוון שפעמיים הטיעונים שלך היו צודקים ומשכנעים יותר. אם אכן כך הדבר ודברייך יצרו אצלי תובנות חדשות ואילו דברי שלי התגלו כדברי הבל, הרי שהמנצח היחיד הוא אני (ואחרים שהשתכנעו מקריאת דברייך) ואילו אתה סתם בזבזת מזמנך הקצוב ללא החכמה.

    יש לי שתי שאלות אלייך, הנוגעות לסתירות בדברייך שהקשו עלי מלהגיב לגוף הטענות:
    א. אם אכן המצב של הדברים בחברה האנושית הוא תחרות בין גורמים עצמאיים המנסים לקדם אינטרס אישי- ורק מתוך כך נוצרת קידמה ורווחה כללית, מדוע בחרת לציין שלדעתך יש מקום לשיפור בתנאי העסקתם של הכורים באפריקה? האין התנאים שלהם חלק מן המשוואה של התחרות? מה המניע שלך לרצות בישפור חייהם?

    ב. אתה טוען שהסמפוניה שדיברתי עליה- המתקיימת בקהילות של דבורים, שונויות אלמגים, טרמיטים, ועוד- היא של יצורים נחותים. בכך יש כמובן הבעת דעה שיפוטית הגורסת שאנחנו בני האדם- נעלים.

    אם כן, רציתי לדעת באיזה מובן בדיוק אתה רואה אותנו כנעלים? מה הופך אותנו לכאלה לדעתך? אם תשובתך מתמקדת במודעות העצמית ובמורכבות המחשבה, אזי מורכבות זו בנויה גם היא מסימפוניה של ניורונים אשר כל אחד בתורו הוא סה"כ טרנזיסטור טיפש ולא מורכב כלל.

    דעתי האישית היא שהשיח והאינטגרציה הם המפיכים חוכמה ביצורים טיפשים.

    ג. טענתך שמלחמה היא הגורם הראשי להמצאות ולשינוי נכונה באופן מוגבל רק אם מסתכלים בעדשה מצומצמת. כאשר פותחים את העדשה רואים שמצב הדברים הוא שינוי מתמיד בלי קשר למלחמה או לכל פעילות אנושית אחרת.

    כאשר דיברת על מלייה- איני יודע לאיזה מלייה בדיוק התכוונת לשייך אותי- אבל אם כוונתך הייתה למלייה של היפים-רוחניקים-חובבי איכות סביבה, אז אכן צדקת.

    אני, כמוך, מאמין ביחודו של האדם לא מתוך המורכבות של תודעתו אלא מתוך הדחף לסווג טוב ורע. הרצון שלי לעשות טוב הוא המניע אותי ואין לי איתך שום תחרות- נהפוך הוא.

    מעבר לכך, נדמה לי שהדיון בינינו יתקשה להפוך לפורה משום שאנחנו חלוקים בכמה הנחות יסוד העומדות בבסיס האמונות שלנו (אך יתכן ואני טועה).

    כל טוב,
    יוחאי.

    השבמחק
  8. ורק דבר נוסף- אני בהחלט רואה עצמי כשותף גורל לחסה שלי- לא רק על אף שאני אוכל אותה, אלא אף בגלל שאני אוכל אותה. במובן זה, שותפות הגורל שלי עם חסה רק מתחזקת ונהיית מידית יותר מאשר שותפות הגורל הרחוקה יותר שלי עם יבלית השדה.

    השבמחק
  9. בוכוח שנים יוצאים נשכרים. זה המשוכנע וזה המשכנע. המשוכנע, כפי שהעדת על עצמך, החכים; והמשכנע, בכך שטענותיו הצליחו לשכנע. לפי ההגיון שלך, שיצירת "תובנות חדשות" אצל אחרים הם סתם בזבוז זמן ללא החכמה, לא ברור לי למה כתבת את הפוסט שלך מלכתחילה.

    את הסתירות שמצאת בדברי, מצאת במאמץ רב כי חפשת עם זכוכית מגדלת חזקה מאד שמכוונת לכיוון ההפוך. בשום מקום לא כתבתי ש"המצב של הדברים בחברה האנושית הוא תחרות בין גורמים עצמאיים המנסים לקדם אינטרס אישי- ורק מתוך כך נוצרת קידמה ורווחה כללית", או אפילו משהו דומה לזה. כתבתי ש"הרעיון שתחרות אינה גורמת יצירתיות מוטעה. היא בהחלט לא הגורם היחיד ליצירתיות…". וגם נתתי מספר דוגמאות שבהן תחרות יכולה להועיל. אני לא רואה בתחרות ערך עליון, כפי שאתה אולי סבור, ולא ברור לי איך השתמע כך מדברי. יוצא שהמענה על חלקה השני של השאלה מיותר, ובכל זאת אענה. גם בתנאי תחרות אגואיסטית, אפשר, ראוי וצריך לדאוג לזכויות של העובדים. חירותם ורווחתם של בני אדם הן ערכים עליונים ויכולים להשתלב עם רווחיות של מעסיקיהם. חוץ מזה, להזכירך, לפני שהיו מספר חברות בתחום הטלפוניה לחו"ל, דקת שיחה עלתה כ5 שקלים. מאז שיש תחרות כלכלית "אגואיסטית" המחירים ירדו פלאים. מה רע בזה?

    אני מביע בפה מלא ובגאון את הדעה שהאדם עליון על טרמיט. אין ספק שמדובר בעמדה שיפוטית - גם אם תגיד שתפוז יותר טעים מפקק שעם תביע דעה כזו. מה רע בדעה שיפוטית? בכל זאת אענה לך מה הופך אותנו לנעלים. כמובן שמודעות ומורכבות המחשבה, אך גם העובדה שהאדם שולט כמעט בכל החי והצומח בעולם, יכול לתרבת אותם, לאלף אותם ולשנות את תכונותיהם. בזה, ולא רק בזה, אנחנו עליונים. אתה יכול להגיד שזה לא הוגן או לא יפה, אבל הסבר נא מה פה לא נכון. אולי צריך לרסן את העליונות הזו בתחומים מסוימים, אבל אנחנו עדיין נעלים על כל היצורים האחרים בעולם.

    לא התנגדתי לשיתופי פעולה אלא להפך (קרא שוב את תגובתי הקודמת). אולם אתה לא יכול לדרוש מכל בני האדם לחשוב ולהתנהג באותה צורה, כי הם הרבה יותר מורכבים מכל היצורים הנחותים האחרים שהזכרת. המורכבות אמנם נובעת מממבנה שמכיל מליארדי נוירונים, אבל בנגוד לנוירונים, כל אדם שונה, לכל אדם יש שאיפות ויכולות שונות. בחברה של טרמיטים יש לכל היותר עשרה סוגים שונים של פרטים. באנושות יש מיליארדים. וזכור מה יכול לקרות בחברות שכולם חושבים אותו הדבר.

    לא טענתי "שמלחמה היא הגורם הראשי להמצאות ולשינוי". אם השתמע כך מדברי, הרי שטענתך, "…שמצב הדברים הוא שינוי מתמיד בלי קשר למלחמה או לכל פעילות אנושית אחרת", מגוחכת לגמרי. גם כי שנוים רבים נובעים ממלחמות, גם ובעיקר, כי איך תהינה המצאות ושנוי ללא "כל פעילות אנושית אחרת"?

    במה אתה שותף לגורלה של החסה שאתה אוכל? ואם אתה רואה את עצמך כשותף לגורלה, למה שלא תאכל גם פרה, תרנגולת או דג?

    דבר אחד שצדקת לגמרי לגביו, הוא באפיון המליה אליו אני משייך אותך. יפה שעל משהו אחד הצלחנו להסכים. אולי שנינו רוצים לעשות טוב, אבל אנחנו חלוקים לגבי הדרך ועל כן אנחנו מתחרים (תחרות הרי היא לגבי מטרה משותפת).

    מספר נקודות שנמנעת מלהגיב עליהן ואני מצפה למענה:

    איפה הטעות בתשובה לסעיף א' ?
    מה רע בכריית מחצבים?
    מה שגוי בהבנתי את שיעור מעגל המים?
    למה לא תקנת את סעיף ב?
    במה דומה סמפוניה של טרמיטים לסמפוניה של באך בה יש עשרות נגנים שונים?
    מה דעתך על ההסבר שלי למה "אני בוחר להילחם על זכותי לא להילחם" השתמע לי ההפך מה שהתכוונת?

    הדיון נראה לי מאד פורה. מתוך הדיון שנינו לומדים ואולי מתקנים דעות קדומות שלנו. אני אשמח להמשיך.

    כרוב נצנים

    השבמחק
  10. אני מבין שהשתכנעת.

    השבמחק
  11. אם אתה חושב שזה יקדם את הדיון, אתה יכול להוסיף את הנחות היסוד שלדעתך אנחנו חלוקים לגביהן

    השבמחק
  12. חבר יקר,
    כרגיל אני מגיב באיחור-

    א. לעניין של וויכוח מול דיון- לדעתי, בוויכוח אין ממש מנצחים. אם הוויכוח מסתיים בהכרעה, אזי היא לטובת אחד הצדדים אלא אם כן יש הגעה לפשרה. במקרה האחרון- הפשרה מעידה על קיום של דיון ושיח שהחליפו או זלגו לתוך הוויכוח. ברור שהקווים בין וויכוח לדיון הם אפורים. במקרה שלנו אני מעריך שהתחלנו מוויכוח (לפחות מכיוונך) ועברנו למשהו שיותר מתקרב לדיון (זאת אני מסיק מכך שאתה הגדרת את התכתובת "דיון פורה")

    ב. באשר להמשך הדיון בסוגיות המחלוקות השונות, תשובתך אכן מחזקת את תחושתי שיש בינינו הבדלים בכמה הנחות מוצא, ועל כן אפרט שניים מהם במקום להתייחס לטיעונים:

    1. הדברים היחידים שהם בבעלותו של אדם הם מעשיו.

    באשר לכל חפץ או אדם אחר שאליו מפתח אדם רגשי בעלות- הרי זו אשליה (שהנטייה אליה שכיחה וטבעית כמובן) שנובעת מהיקשרות לאגו ומתכתיבים חברתיים. התפיסה הכלכלית הקפיטליסטי אשר כולו נתונים לה היום מבוסס על הנחה שיש לאדם איזו זכות אינהרנטית לבעלות, תפיסה שהיא מפגרת מבחינה רוחנית ופילוסופית.

    2. ייחודו של האדם היא בנטייה שלו לסווג בין טוב לבין רע.

    האדם אינו עליון על הטבע או על חיות או צמחים ובטח שלא על עצים. מבחינה טכנית הוא בהחלט מורכב יותר במובנים מסויימים והדבר מקנה לו יתרונות שגם מאפשרים לו לשלוט ולהטות גורמי טבע לטובות ההנאה הפרטיות שלו, אך אין באלה כדי להכריע על עליונות אבסולוטית. יחד עם זאת, מורכבות המחשבה מביאה את האדם לתודעה בעלת יכולות אינטרוספקטיבית המובילה לשאילת שאלות פילוסופיות (מה המשמעות שלי בעולם) וגורמת ליצירת הבחנה בין טוב ורע. יכולת החלוקה הזו- היא בבסיסה מה שמיחד את האדם בעיני, והיתרון האמיתי שלנו. היכולת שלנו להמציא מכשירים יותר ויותר מגניבים (או במקרה של תחום המלחמה שבו דנו קודם- יותר ויותר קטלניים) אינה מייחדת אלא מאירה אותנו באור של קופים חכמים שאין ביכולתם להסתכל מעבר לעצמם.

    שלך
    יוחאי.

    השבמחק
  13. מהו צדק חברתי?
    http://dorontal.net/tzedek.htm

    השבמחק
  14. א. כפי שאולי שמת לב, אני עונה לדברים, פחות או יותר, לפי הסדר. לכן בתשובתי עניתי לך על טענתך האחרונה והשתמשתי במלה שלך, "דיון". על כל פנים, הסוגיה הסמנטית הזו נראית לי פחות רלבנטית לעניינו ועליה חבל להתווכח.

    ב. חבל מאד שאתה לא מתיחס לטעונים. כשאתה לא עונה עליהם, אתה רק מחזק אותם. אבקשך לענות עליהם כפי שאני עניתי על הטעונים שלך.

    בנוגע להנחות המוצא שלך:

    1. פה אנחנו באמת חלוקים.

    1א. מעשה שעשית לא בהכרח בבעלותך. שכחת בטעות איזה מחברת בכתת למוד. אין לך מושג איך זה ישפיע על מי שימצא אותה, והוא לא ידע שאתה זה ששכח אותה. אפשר לחשוב בקלות על דוגמאות נוספות.

    1ב. נגיד שהמחברת ששכחת היא יומנך האישי. הוא לא שייך לך? אז למי הוא כן שייך?

    אתה עובד קשה ורוכש מחשב. אתה לא הבעלים שלו? אז מי כן הבעלים שלו? תתן לכל מי שרוצה לקחת אותו ולא להחזיר לך?

    2. אני מסכים אתך שהאדם יכול לסווג בין טוב לרע, אבל זה בהחלט לא הדבר היחיד שמיחד אותו. הסווג בין טוב לרע אינו מוחלט או אוניברסלי. מה שאתה תופש כרע יכול להיראות לאחר כטוב מאד ולהפך. פלוסופיות רבות הוכיחו עצמן כשגויות, גם בנוגע למקומו של האדם בעולם, גם בנוגע למהותו של העולם והרכבו וכיו"ב. פלוסופיות רבות עקבו את התקדמות האנושות. המדע והטכנולוגיה הפריכו אותן. מתי מעט מתעסקים בפלוסופיה, שהיא סוג של אוננות חסרת תכלית. באותה מדה, שחקן כדורסל יאמר שהיתרון של האדם הוא ביכולתו לכדרר ולהטביע.

    האדם שולט כמעט בכל החי והצומח עלי אדמות ובטבע. זו עליונות מוחלטת. איזו עוד חיה יכולה לעשות זאת? איזה עץ? מי שולט במי? אגב, העליונות הזו לא מנוצלת לטובתו של אדם אחד פרטי ולא להנאה אלא לתועלת. כל אורגניזם פועל לתועלתו ןלתועלת בני מינו. אצלם זה בסדר ואצלנו לא? מגניבוּת של מכשירים היא תכונה שקיימת פחות ממאה שנה. לפני כן מדדו מכשירים לפי תועלתם. תראה לי עוד חיה שיכולה לבנות גשר, לעבד שדות או לעבור לצד השני של העולם בשעות ספורות. אלה, ולא רק אלה, הם יתרונו של האדם. בעזרת המכשירים האלה האדם הגיע לעליונותו. בעזרתם גם אתה יכול לגבש, להביע ולהפיץ את עמדתך. אל תזלזל בהם.

    ומה רע בקופים חכמים? יכול להיות שאתה מביע עמדה שפוטית בנוגע לקופים? לא ענית לי מה רע בעמדה שפוטית. לא ענית גם על שאר השאלות ששאלתי. כפי שאתה רואה, נסיתי לענות על טענותיך. כעת אני מבקש אותך לענות על הטענות שהצבתי מבלי להתחמק.

    חג שמח,

    כרוב נצנים

    השבמחק
  15. תקון טעות קטן,

    במקום "ולא להנאה אלא לתועלת" צריך להיות "ולא רק להנאה אלא גם ובעיקר לתועלת"

    השבמחק
  16. אני שמח מאוד על הדיון הפורה. ברור שיש כאן התנגשות בין שתי תפיסות עולם סותרות. חשבתי לכתוב פוסט על גלעד שליט אבל עכשיו אני שוקל לכתוב פוסט על ההבדל והקשר בין סימפוניות (יצירות מוסיקליות), סימפונות (הצינורות המסתעפים שבריאות, בלטינית Bronchus) וסינפסות (נקודות מפגש בין נוירונים במערכת העצבים).

    בכל מקרה, ברור שכדאי שאתחיל לעקוב אחרי התגובות בבלוג שלי. כרוב ניצנים (אנונימי?) יקר, למען הסר ספק, יוחאי אינו אני ואני איני יוחאי, אם כי אני מעריך מאוד את נקודת-המבט שלו ונוטה להתחבר אליה.

    נראה לי שהפער האפיסטמולוגי המכריע ביניכם סובב סביב המילה "רוחני". נסה להחליף מילה זו במושג המערבי "מוסרי" וכך תוכל אולי להתחיל להבין (אם תרצה) מה עומד ביסוד התפיסות של יוחאי, להשקפתי.

    השבמחק
  17. מר לבן הנכבד,

    צדקת שחשבתי שיוחאי ואתה הם אותו כותב והספק הוסר. למען הסר ספק, האנונימי ואני הם גם אותו כותב.

    הפער בינינו אינו אפיסטמולוגי ונדמה לי שלא עסקנו באפיסטמולוגיה בדיון שלנו. הפער עליו אתה מצביע הנו סמנטי, ואם יורשה לי להגיד, אתה טועה. נסיתי, כמצוותך, להחליף במאמר ובתגובות בין המלה "רוחני" ב"מוסרי" (נסה גם אתה) וקבלתי משפטים חסרי פשר.

    אין זהות בין רוחניות למוסר. למשל, מי שחושב שמים שברך אותם מאן דהוא מחזיק באמונה רוחנית ולא בתפישה מוסרית. אמונה רוחנית לא עושה אותך יותר מוסרי. מעבר לכך, מוסר אינו מוחלט. כל מי שמחזיק בהשקפה מוסרית קצונית חושב שהמוסר שלו עליון, שרק הוא צודק, ושכולם צריכים לנהוג כמותו. ישנן חברות בהן מוסרי לכרות לגנבים ידים ולסקול נשים שמישהו אמר שראו אותן עם גבר זר. אפשר גם לבנות לכך תלי תלים של הצדקות. לך זה נראה מוסרי?

    תופתע, אולי, לדעת, שאני מבין טוב מאד מה עומד ביסוד התפישות של יוחאי. אני מנסה להצביע על רעיעותם של היסודות הללו.

    השבמחק
  18. עוד תקון

    במקום "מישהו אמר שראו אותן עם גבר זר" צריך היה להיות "נאנסו"

    השבמחק
  19. כרוב יקר,
    הפסקתי להתייחס לטיעונים מכיוון שהבנתי שאנחנו חלוקים באשר לבסיס ואין טעם לנהל שיח חירשים. ואכן, תשובתך מאשרת שאנחנו חלוקים ביסוד.

    ראשית, כאשר אתה מתאר את המושג כ-"אוננות חסרת תכלית"- אני מבין שאנחנו איננו מדברים אותה שפה. אני בטוח שאתה יודע שפילוסופיה היא באופן מילולי- "אהבת החכמה". כל הדיון הזה מתקיים בחסותה ובשמה של הפילוסופיה והוא, אפשר לומר, אקט פילוסופי. רחוקה מלהיות אוננות- האקט הפילוסופי הוא אקט של התבוננות עמוקה, שאלת שאלות מהותיות וחיפוש פתוח למציאת פתרונן. רחוקה מלהיות אוננות, הפילוסופיה מייצגת מראה להתפתחות הרעיונות האנושיים עצמם, מראה שמזינה בתורה מחדש את אותו מעיין הרעיונות וחוזר חלילה. המדע נולד מתוך הפילוסופיה, שבתורה נולדה כתוצר של חברה אנושית המתפתחת דרך חידושים טכנולוגיים, גילויים מדעיים ורעיונות מסדרים שונים- דתיים ופוליטיים.

    אתה מייצג פה עמדה מטריאליסטית, וזה ברור ומובן, אך איני יכול לקבלה. אתה אומר- "מסכים שהאדם יכול לסווג בין טוב ורע" במשפט עוקב אומר "הסווג בין טוב ורע אינו מוחלט"- ובכך אתה למעשה סותר את עצמך. אינך מאמין כמוני ביכולת לסווג בין טוב לרע, אלא בנטייה האנושית להכניס דברים לקטגוריות שרירותיות ולתייגן במונחים מוסריים שיקריים.

    התפיסה שלך כאילו המדע והטכנולוגיה מטביעים פילוסופיות היא מגוחכת משום שהן אינם במלחמה אחת עם השנייה. רק פילוסופיה שנייה יכולה לגבור ולסתור פילוסופיה קודמת. הטעות שלך היא בכך שאתה קושר בין מדע לבין פילוסופיה מסוימת- הווה אומר, אתה עושה חיבור אוטומטי בין מדע וטכנולוגיה לבין מטריאליזם וטוען שאימוץ גישה מדעית גוררת אחריה ביטול כל תפיסה פילוסופית הטוענת לטוב מוחלט.

    כן, אני בהחלט מאמין בטוב מוחלט ואוניברסלי ואילו אתה מצד אחד טוען להאמין שהכל יחסי, ומצד שני שוטח טיעונים כגון "פילוסופיות רבות עקבו את התקדמות האנושות" (אמירה לגביה אנחנו בהסכמה אגב). באמירה זו אתה למעשה טוען שיש איזה כיוון התקדמות שהוא טוב ורצוי יותר מכיוונים אחרים באופן מוחלט, ולא זו בלבד אלא שאתה, מכל האנשים, יודע וצופה לעבר אותו כיוון. אם תעקוב אחר קו המחשבה הראשון שלך- שטוב ורע הם יחסיים ושאין אמת אחת, הרי שאין שום הגיון במילה "עקבו" בהקשר זה במשמפט, והרי שאין שום משמעות לכלום נקודה. אם זו אכן תפיסתך, החזק בה בגאון ואל תתבל משפטייך וחייך באמונה שיקרית באשר לכיווני התקדמות, למשמעות או לערך כלשהו של חייך.

    מכיוון שכבר הארכתי בדברים, לא אפרט לגבי הנחת היסוד השנייה עליה אנחנו חלוקים- עניין הקניין והבעלות, אלא לומר זאת:

    אני אמרתי שמעשינו הם הדבר היחיד הנמצא בבעלותינו. המיקוד כאן הוא כמובן על מושג הבעלות ואילו אתה תקפת את הנחת היסוד מהכיוון ההפוך ודנת בשאלה האם מעשה יכול להיות בכלל בבעלות. אם כן- מה היא בעלות? בעלות היא ריבונות. זהו מושג בעל משקל רוחני, השלכות חברתיות וכיוצא באלה. אתה מצד אחד טוען לאיזו ריבונות של האדם על הכל- על החי הצומח והדומם אשר בממלכתו, ריבונות שהיא פועל יוצא של יכולתו האלימה לקחת את אותן מושכות שליטה ולעשות בסביבתו כרצונו. יתרה מכך, אתה רואה באותה ריבונות הגרום המבדיל והמיחד את האדם. אך זוהי ריבונות זמנית שאין לה שייכות קבועה מפני שהאדם הריבון הוא בר חלוף ולכל הפחות, המוות ינתק בינו לבין כל חיה, חפץ, או בן אנוש אחר שכלפיו טיפח יחסי בעלות או ריבונות. אם לקחת את דוגמת היומן שלך- היומן עצמו נתפס כשייך לפלוני, אך למעשה מה שבאמת שייך לאותו פלוני הוא הכתיבה- המשפטים והמילים שטבע- שהם מעשיו. אלו יעמדו לו לנצח בתור מעשה בעלותו.

    אני מקווה שתשובתי תספק אותך, באשר לקופים מתוחכמים, אתה צודק, בתור שכזה, לא היה עלי לשפוט לחומרא. השאלה היחידה שאני שואל את עצמי היא עד כמה הקופים האלו חכמים? אם אכן אתה מעוניין להצביע על רעיעות היסודות עליהן עומדים דברי, אנא הגדר את אותן יסודות כפי שאתה מבין אותם והאר על הסדקים. זה נראה לי יעיל יותר בשלב זה מאשר להיתפס לוויכוח על הטיעונים הקודמים שעלו.


    מועדים לשמחה,
    יוחאי.

    השבמחק
  20. יוחאי חביב,

    התגובה קצת ארוכה ולכן חלקתי אותה לשני חלקים.

    לי נראה שהפסקת לענות על טענותי פשוט כי לא היו לך תשובות. גם אנשים שחלוקים לגמרי לגבי אמונות בסיסיות (יסודות, או איך שלא תקרא לזה), יכולים לדבר, וודאי שלהגיב על טענות. יהודים, מוסלמים, נוצרים, ובודהיסטים למשל, או סוציאליסטים וקפיטליסטים. אנחנו בהחלט מנהלים שיח, אבל לא דו=שיח. בא נקרא לזה "שיח וחצי", כי אתה כותב ואני עונה על מה שכתבת, וכשאני כותב אתה לא עונה על טיעוני. מי שמתנהג כחירש הוא זה שאינו עונה. אני מדבר כבר די הרבה שנים בשפה העברית. אם אתה לא מדבר בשפה אחרת, הרי שאנחנו מדברים בדיוק באותה השפה.


    יותר מתאימה לפלוסופיה ההגדרה, "אהבת ההתפלספות". לכן היא הושויתה לאוננות, כעשיה לשם עצמה בלי יותר מדי תוצאות שמושיות. להרבה אוהבי חכמה אין כל נגיעה בפלוסופיה, ולהרבה פלוסופיה אין כל נגיעה בחכמה (ודאי שבדעבד). יש התנשאות בהכרזת מונופול על החכמה בשם הגדרה מלולית לא רלבנטית. אני מודע היטב לעובדה שמלולית, ביונית "פלוסופיה" משמעה "אהבת החכמה". אז מה? אתה מודע לזה שמלולית, "גאומטריה", משמעה "מדידית אדמה"? מדדת אדמה כשלמדת גאומטריה בבית=הספר? מעטים מאד מהעוסקים בגאומטריה, ביניהם רב המהנדסים, מודדים אדמות. יש עוד דגמאות רבות מאד (תרגיל נחמד: נסה למצא עוד כאלה). ההגדרה המלולית ביונית של "פלוסופיה" מופיעה מיד אחרי שם הערך בכל מלון, לכסיקון או אינציקלופדיה. להבא, אני ממליץ לך לקרוא גם את ההמשך.

    פלוסופיות רבות הופרכו, וחלקן עדיין מעוררות מחלוקת ללא הכרעה. מתוך אותה התבוננות פלוסופית עמוקה שאתה מפאר, נולדה האמונה שהעולם שטוח. כשיש לך רק פלוסופיה, בזה תאמין. המדע יפריך אמונה זו למי שמוכן להקשיב, הטכנולוגיה תפריך אותה למי שיכול לראות. כיום אין פלוסופיה בנוגע לצורתו של העולם כי ישנה ידיעה מדעית.

    אתה מתבלבל כשאתה אומר ש"רק פילוסופיה שנייה יכולה לגבור ולסתור פילוסופיה קודמת", בין פלוסופיה למדע. קרל פופר המציא את עקרון ההפרכה, שלפיו אם אתה יכול להמציא נסוי שיכול להפריך רעיון מדעי, הרי שהרעיון הוא אכן כזה - מדעי. קרא בהקשר זה על גלילאו גליליי. פלוסופיות בכלל אי אפשר לסתור פלוסופית. איך תפריך את הטענה שהנפש נפרדת מהגוף? גם להוכיח אותה אי אפשר, אלא בעזרת נסוי מדעי. בשל אמונות פלוסופיות, כפי שכבר כתבתי, העולם התעכב.

    המדע באמת נולד מהפלוסופיה, אבל זה לא אומר כלום. תמשיך לנסוע בדליז'נס רתום לסוסים כי מכוניות נולדו ממרכבות? המדע היה הענף המעשי של הפלוסופיה ונפרד ממנה. איפה הוא בימינו ואיפה היא? את מי מענינת הפלוסופיה חוץ מאת הפלוסופים?

    זה שאני מסכים שהאדם יכול לסווג בין טוב לרע לא סותר את זה שהסווג אינו מוחלט. אתה מוצא סתירות או מתוך חסר=הבנה או כי אתה בכח מחפש סתירות. קרא את תגובתי לארנב הלבן. ישנם מקומות שבהם אדם שמבחין היטב בין טוב לרע, לא עושה רע כשהוא אונס אשה ועושה טוב כאשר הוא סוקל אשה שנאנסה. הוא מבחין בין טוב לרע, אבל האבחנה שלו שונה משלך. לכן אפשר לסווג בין טוב לרע, וטוב ורע אינם מוחלטים. גם כאן אפשר למצא עוד דגמאות בשפע. אתה סבור שהטוב שלך מוחלט. גם הם. למה דוקא אתה הצודק?

    אתה מסכים אתי ש"פילוסופיות רבות עקבו את התקדמות האנושות", ואז אתה כותב שאני "טוען שיש איזה כיוון התקדמות שהוא טוב ורצוי יותר מכיוונים אחרים באופן מוחלט" ועוד מוסיף שאני חושב שאני, "מכל האנשים, יודע וצופה לעבר אותו כיוון". לא ברור איפה מצאת בדברי את הטענה הראשונה וברור לגמרי שאת השניה המצאת, אולי מתוך השלכה (חפש בגוגל מה זה). אינני חושב שרק אני מכל האנשים יודע איזה כוון טוב ורצוי, אך אני כן יודע מה מנע התקדמות (הסכמנו על זה) ולכן הוא לבטח לא טוב. חציה השני של המאה הקודמת, למשל, היא תקופה בה לטעמי האנושות התקדמה בכוון טוב ורצוי, אך נתן להבין זאת רק לאחר מעשה. מהאמירה שאין טוב ורע מוחלטים, שכרגע הפרכתי, הסקת איכשהו כל מני מסקנות שאני פטור מלהתיחס אליהן, מפאת הכשל הלוגי בהיסק שלך, והוא שההנחה שלך שגויה.

    השבמחק
  21. חלק ב' מתוך 2

    גם אני מאריך בדברים, אבל אני דוקא כן אפרט, מתוך כבוד לזמן שהקדשת לתשובתך.

    הקביעה שלך ש"בעלות היא ריבונות" הפתיעה אותי והביאתני לעיין בויקיפדיה בערכים "רבונות" ו"בעלות". לפי ויקיפדיה, המקור הזמין, הפופולרי והמקובל ביותר לידע בימינו, "בעלות היא מונח המתאר זכות משפטית בנכס, המקנה לבעלים את הכח המשפטי לעשות בו כל שירצה, בכפוף למגבלות שנקבעו בחוק או בחוזה" ואילו"ריבונות היא הזכות הבלעדית להפעיל סמכות עליונה על אזור גאוגרפי או קבוצת אנשים כדוגמת מדינה או שבט". למיטב הבנתי, רבונות נוגעת לשטח גאוגרפי או לקבוצת אנשים ולא לחפצים. אודה לך אם תסביר לי איך הגעת מזכות משפטית על אזור גאוגרפי לחזקה על חפצים. לאחר הגדרתך הלא הגיונית והבלתי מנומקת, אתה שב ושם בפי דברים. כרגיל הדברים שאתה שם בפי מומצאים לצרכי התנגחות בלי שום קשר למה שאני כותב. יקשה עלי להתיחס לשאר הדברים שכתבת כי אתה כותב על רבונות, שכפי שראינו קשורה רק למערכת האמונות שלך, שאינה מבוססת על הגדרות המקובלות על מישהו מחוץ ממך ומחבריך ואינה מתישבת עם ההגדרות המקובלות, ואינה קשורה לבעלות. נציין רק שגם בע"ח יכולים להיות בעלים של דברים: למשל, כלב הוא הבעלים של העצם שהוא הטמין באדמה, גם לדעתו וגם לדעת בעליו. בעלות היא זכות טבעית. הגעת מכאן לכל מני מסקנות שהסקת בשמי על דעת עצמך בלבד ושאפילו לא רמזתי עליהן.

    קרא שוב את תגובתי הקודמת. לא כתבתי שהאדם עליון מכח רבונות (מושג שלא השתמשתי בו ואתה שרבבת מסבותיך), אלא מתוך יכולותיו. מפני שהאדם יכול לאלף סוס ולרסן אותו. מפני שהאדם יכול לגדל פרדס של תפוזים ולהתאים אותם לטעמו ולצרכיו. משום שהאדם יכול לשבת במטוס וללא כל מאמץ לטוס במהירות של 700 קמ"ש. זו לא עליונות? סוס יכול לרכוב על אדם? איזו עוד חיה עוסקת בחקלאות? מי יכול להקיף חצי עולם בפחות מיממה? איזו עוד חיה יכולה להטות מסלול של נהר? אל תסביר את מה שאני כותב כפי שנח לך, אלא ענה על השאלה.

    זה שמתים אינם יכולים להיות בעלים לא סותר את הבעלות של מישהו על משהו בחייו. זה ברור כשמש לכל מי שמבין מה זה מוות. הנחתך המובלעת שמישהו חושב שהוא יכול להיות בעלים (או כלשונך, "רבון") של משהו לאחר מותו מתאימה לשאר הנחותיך על מי שאינו מסכים אתך, שמאמין בדעות "מפגרות" שאתה החלטת שהוא מאמין בהן. ברור לגמרי שכשאדם מת הוא מאבד כל חזקה על כל מה שהיה בבעלותו. זו הסבה שהוא לא יכול להיות בעלים של רכוש בחייו? מה הקשר? אנא הסבר.

    לא כתבתי שאני "רואה באותה ריבונות הגרום המבדיל והמיחד את האדם". לא דברתי על בעלות בהקשר של עליונות האדם. אתה קשרת בין השתים. אתה חושב שאתה יודע טוב ממני מה אני חושב ומה אני רואה, אבל אתה טועה. אבקשך, לפני תגובתך הבאה, לקרא בעיון את תשובתי ולענות רק על מה שכתבתי ולא על השערותיך לגבי מה שעובר לי בתוך ראשי.

    נחזור ליומן. לשטתך, יומנך, בו אתה כותב על רגשותיך וחלומותיך אינו שייך לך. כלומר, כל אחד יכול לקחת אותו ולעשות בו כרצונו. "הכתיבה- המשפטים והמילים שטבע", אתה כותב, "הם מעשיו" ואף מוסיף ש"אלו יעמדו לו לנצח בתור מעשה בעלותו". הם יעמדו לנצח גם כשהמחברת תתפורר לה אי=שם באיזה גל זבל. אתה באמת חושב שמעשיך יעמדו לך לנצח? החסה שאכלת במקום סטק תזכור אותך בעוד מאה שנה? המחברת בה כתבת את סודותיך אינה שייכת לך. למי היא כן שייכת? לשיטתך מחשבותיך וחלומותיך אינם בבעלותך כי הם אינם מעשים. תגיד שאני נטפל לחצי השני. עניתי על החצי השני, כי הוא הדבר היחיד שלדבריך נמצא בבעלותינו וגם כאן אנחנו חלוקים. אם הצלחתי להוציא מהמשפט את המשמעות החבויה (כדאי לכתב במפורש למה אתה מתכוון), הרי שלשטתך אין לנו בעלות על שום דבר גשמי. אז ענה נא על שאלתי מהתגובה הקודמת ולא ענית עליה: תתן לכל מי שרוצה לקחת את המחשב שלך ולא להחזיר? ענה בבקשה במפורש על השאלה.

    באמת כתבתי הרבה. הנה, תכף אנחנו גומרים.

    תשובתך לא ספקה אותי כהוא זה. תשובתך רק חשפה עוד סדקים ביסודותיך ופרטתי מה הם. נדמה לי שמדברי מובן מה הנחות היסוד שלי ובכל זאת אפרט אותן למענך:

    1. האדם עליון על כל בעה"ח.
    2. טוב ורע אינם מוחלטים.
    3. לאדם יש זכות לבעלות.

    ראית שעניתי כמעט על כל טענותיך. אשמח לקבל תגובות על השאלות שנותרו מיותמות מתגובותי הקודמות, אבל אני לא משלה את עצמי. אבקשך להתעלות על עצמך ולפחות לענות על הטענות מתגובה זו מבלי לברוח לנושאים אחרים ולנסות להבדיל בין מה שכתבתי ומה שהיית רוצה שאכתוב.

    חג שמח

    כרוב נצנים

    השבמחק
  22. כרובנצנים: קיבלתי את החלק השני של התגובה שלך במייל אך מסיבה שנשגבת מבינתי היא אינה מופיעה בבלוג. אולי זה יופיע מעצמו תוך כמה זמן? אם לא, אנא פרסם שוב את החצי השני.

    הצעת שלוש הנחות יסוד:
    1. האדם עליון על כל בע"ח [שלא לומר צמחים פטריות וכו']
    2. טוב ורע אינם מוחלטים
    3. לאדם יש זכות לבעלות

    עם ההנחה השנייה אני מסכים. גם עם טענתך לעיל ש'רוחניות' אינה מושג מוחלט אני מסכים. למעשה, אני מרגיש שמה שהדיון הצליח לחשוף עד כה הוא בעיקר את הנזילות הסמנטית של השפה האנושית (עברית במקרה זה) שאתה סבור ששלושתינו (את\ה, יוחאי ואני) מדברים. ברור שכל אחד מאיתנו מייחס משמעויות שונות למילים שונות. אני מציע להרחיב את התפיסה שמושגים כמו "טוב" "רע" ו"רוחניות" אינם מוחלטים לשאר המושגים המילים וכו': שום-דבר אינו מוחלט.

    מכאן נובע כמובן שגם "עליונות" האדם אותה אתה מניח אינה מוחלטת, וכך גם ה"בעלות" אותה אתה מניח. אם הבנתי את יוחאי נכון, הוא טוען לאי-בעלות כיוון שהבעלות כרוכה באשלייה מסויימת: הכסף והחפצים החומריים ש"יש" לנו לא יועילו לנו בשל ה"בעלות" עצמה, אלא אך ורק אם נשתמש בהם בחוכמה. לא הייתי נותן לך את המחשב "שלי", לא בגלל אהבתי העזה אליו אלא בגלל שהוא משמש אותי בשלל משימותי היומיומיות, ובעיקר ככלי לימודי.

    ברגע המוות, מה ש"יש" לו לאדם זה לא הבית והאוטו והמחשב והפלזמה, והפלוס או המינוס בבנק, אלא מה שהוא עשה עם חייו, מה שלמד ומה שהצליח להעניק מחוכמתו לסובבים אותו. כך לפחות לתפיסתי ואני מקווה שהצלחתי לפרש את דבריו של יוחאי בצורה המקובלת עליו.

    השבמחק
  23. מר לבן,

    פרסמתי קודם את החלק השני כדי שתגובתך תהיה מובנת. התעלומה, למה לא הצלחתי לפרסם אותו אתמול, תשאר עלומה עוד שנים רבות.

    תודה על תשובתך המהירה.

    אולם לא אמרתי שרוחניות אינה מוחלטת, אלא שמוסר אינו מוחלט. הצבעתי על כך שאין זהות בין בין השנים. אתה שוב מבלבל בין רוחניות למוסר. אני מסכים אתך שהדיון חשף בעיה סמנטית, אלא שלדעתי אתם לוקים בה כי אינכם מבינים מושגים מסוימים, או שאתם בוחרים לעוות אותם למען מטרותיכם. המשמעות שאתם נותנים למלים מסוימות שונה בתכלית ואינה מתאימה בצורה בסיסית למשמעות שרב דוברי העברית נותנים להן.

    אני דוחה את הצעתך להגיד ששום דבר אינו מוחלט. מספר דגמאות פשוטות: מנת שוארמה טריה חמה יותר מטילון שכרגע יצא מהמקפיא. מטוס סילון יגיע מהר יותר מת"א לירושלים ממכונית. קרל לואיס רץ יותר מהר מסטיבן הוקינג. חתול יותר חכם מנמלה. אולי אפילו בדברים סוביקטיבים יכול להיות סולם ערכים מוחלט. למשל, כמו שכתבתי קודם, תפוז יותר טעים מפקק שעם. יסמין מריח טוב יותר מרקבון. קל מאד למצא דגמאות נוספות. אם=כן, יש דברים מוחלטים. גם עליונותו של האדם, אותה הדגמתי למעלה במספר צורות ולא הבנתי למה לדעתכם הן שגויות.

    בנוגע לבעלות, אף אחד לא שוגה באשליה שתמונה שהוא תלה על הקיר תועיל לו, אבל היא עדיין בבעלותו. (אם אתה אומר שאין דברים מוחלטים, אז אתה לא יכול לדבר על שמוש שנעשה בחכמה, אבל נעזוב את זה). הזכות לבעלות אינה קשורה לצורת השמוש בדבר שבבעלותך. גם אם תשתמש במחשב שלך כמגבת לרגלים, הוא עדיין יהיה שלך. אם רכשת, קבלת או יצרת עצם כלשהו, אתה בעליו החוקיים והוא שייך לך. אם דבר=מה שייך לך, אתה יכול לעשות בו ככל העולה על דעתך, כל=עוד לא פגעת במישהו אחר. זה בדיוק הרעיון בבעלות. על השאלה למי הוא שייך אם לא לך, לא קבלתי עדיין מענה. אם אתה לא מכיר במושג "שייכות", אז אולי בכל=זאת אנחנו מדברים בשפות שונות.

    הסבות שמנית לכך שלא היית נותן לי את המחשב שלך דוקא מצדיקות שכן תתן למישהו לקחת אותו. לשטתך, טיב השמוש הוא שקובע. לבטח קיים מישהו שיכול להשתמש במחשב שלך יותר טוב ממך במשימות יומיומיות או בלמוד, וודאי שבדברים אחרים (הלחנה, אולי). אז תן לו אותו. אני מקוה שלא יהיה לך קשה מדי לענות לי אחרי זה.

    ברגע המוות, עוד יש לאדם את כל הדברים שלו. אחרי מותו, כל מה שלמד נמוג עם יתר זכרונו. אבל לא נתקטנן. בנוגע למעשיו, הצלחת להבהיר למה התכוון יוחאי. הטענה בהחלט יפה, אך אינה מתאימה למושג. "בעלות" נוגעת לדברים חמריים בלבד וממילא לא למעשים (עיין שוב בויקיפדיה).

    הודיתי לך על התשובה המהירה, אך היא אינה משיבה על רבות מהטענות שהועלו והשאלות שנשאלו. עם כל הכבוד לך על שאתה מארח אותנו, אני עדיין ממתין לתשובה מפורטת מיוחאי.

    שבת שלום,

    כרוב נצנים

    השבמחק
  24. כרוב ניצנים שלום
    מסתבר שהממשק של בלוגספוט התחיל למיין תגובות על דעת עצמו וחלק מהתגובות שלך הובנו על ידו כספאם (אולי בגלל האנונימיות עליה אתה שומר, אולי בגלל כמות התגובות - לא יודע). הפילטר הזה הוא אוטומטי עד כמה שהצלחתי להבין נכון לעכשיו. בכל מקרה, לאחר שיטוטים בממשק מצאתי את תיקיית הספאם ועשיתי לתגובותיך 'אנספאם'. התוצאה לפניך. בכל מקרה לא הייתי רוצה למחוק כל תגובה שהיא חס וחלילה ואפילו אני מעדיף שיהיו חזרות - ושלא תיווצר ולו מראית-עין של השתקה.

    השבמחק
  25. אני מודה לך.

    נסה למחוק את התגובות החוזרות למען נוחות הקוראים. אם לא תצליח, אולי כדאי להוסיף בסוף הפוסט הבהרה למען שלא תווצר מראית עין של ספמריות .

    השבמחק
  26. איזו פלצנות הזויה עטופה בפסאודו אינלקט ומוגשת לצד נימוס מזויף.

    אם הייתם מנקים את התגובות שלכם מהקשקושיאדה ומדברים לעניין ובבהירות הייתם אולי מצליחים להסביר את עמדתכם ללא אנטגוניזם.

    ולסיכום הנה עצה ידידותית שתחסוך לכם אנרגיה ושעות רבות מספור, שלא להזכיר את הצער היגון הייסורים ושאר מרעין בישין התוקפים את האדם כשדעתו אינה מתקבלת על זולתו - תקראו פה ותבינו למה אי אפשר לשכנע אנשים עם עובדות:
    http://www.haaretz.co.il/magazine/1.1474860

    בברכת המשך חיים מהנים לכל מי שאיתרע מזלו להיקלע לעין הסערה של הויכוח שלעיל.

    השבמחק