Home is wherever i'm with you

בית: גג. קירות. דלת. חלונות. כיווני אוויר ומרפסת. מטבח. סלון. צנרת, גז, חשמל, ביוב. 

אבל גם: בית-פזמון. בתי-שיר. בית ראשון, בית שני. בית לא עוזבים. בית עוזבים בשביל לחזור. מגרש ביתי. אל-ביתי. 

יותר מהכל, מה שמשותף לבית החומרי ולבית המוסיקלי הוא עניין של הרגשה: Home is where the heart is.

במוסיקה, כמו בעולם האמיתי, המקום בו מרגישים בבית הוא זה שמעניק תחושות של יציבות, איתנות, הגנה. מקום מוכר. במוסיקה המערבית זרמי צלילים בודדים מתמזגים יחדיו לכדי מערבולות אקורדים הסוחפות את האוזן. ישנו אקורד אחד ויחיד, לעתים רחוקות שניים, המהווים קרקע בטוחה, אי של יציבות בתוך אוקיינוס הקולות הכאוטי: הטוניקה. במוסיקה המערבית הקלאסית אקורד הטוניקה הוא שפותח וסוגר כל יצירה מוסיקלית וכל משפט מוסיקלי. הוא הראשון והאחרון, האלפא והאומגה, המוציא והמביא, ואין עוד מלבדו. בלעדיו אין התחלה ואין סוף: אם יושמט בזדון ממקומו הקבוע בסוף הפראזה המוסיקלית, הרי שגם לאוזן "בלתי מיומנת" תשמע הפראזה "חסרה", "לא-שלמה", "קטועה". אך אלף מילים לא ישתוו לדוגמה אחת. בסונטה הקלילה של מוצרט סומנו לנוחותנו כל הטוניקות באמצעות איור של איש מחייך והספרה הרומית I:

אחת הסיבות לכך שהמוסיקה הזו זכתה לשאת את הכינוי "קלאסית" היא שבמוסיקה הזו הטוניקה, כלומר, הבית, המקום הבטוח והיציב, תמיד נמצא במקום בו הוא אמור להיות, בתחילתו ובסופו של כל מבע מוסיקלי. ניתן אף להרחיק לכת ולומר שההיררכייה בין האקורדים השונים, והטוניקה בראשם, המצויה במוסיקה שנכתבה באירופה במחצית השנייה של המאה ה-18 משקפת את ההיררכייה החברתית שהתקיימה באירופה באותה תקופה, את "הסדר הישן והטוב". כשהעולם מאורגן כמו חנות חרסינה אין מקום לספקות, למוזריות, לחריגות, לאי-וודאות ולדו-משמעות.

במרוצת השנים החלו נפערים סדקים בקירות של אותו "סדר ישן", ודרכם החלו אט-אט להכנס מכרסמים קטנים, טיפות גשם החלו דולפות מן התקרה, ויש שציפור תועה התעופפה פנימה מבעד לחלון פתוח למחצה. מאתיים שנות מוסיקה חלפו, והרבה מן המוסיקה בעולם כבר אינה מקפידה על פי כללי הסדר הישן. במאה ה-20 יש שמיקומו של הבית משתנה. האיזורים היציבים במוסיקה חדשה לא תמיד נמצאים במקומות הצפויים. לפעמים נתקלים בבית בודד על גבעה הצופה אל ערבות פראיות, לעתים בנוים בתים רבים בסמיכות זה לזה על מדרונו של הר תלול, ויש ששני אקורדים אף בוחרים לדור ביחד בבית משותף. לשאלות המתעוררות בנוגע למיקומו של הבית מציעה המוסיקה של המאה ה-20 תשובות רבות ומגוונות, אך אף אחת אינה 'נכונה' וחותכת כמו זו של המוסיקה הקלאסית. נסו לשאול את עצמכם (שוב: אין תשובה אחת נכונה) היכן נמצאים האיזורים היציבים בשירים הבאים.

• שני מגדלים מרחפים בשמים
• בית רועד

• :Home is wherever

Where Thou art — that — is Home —

Cashmere — or Calvary — the same —

Degree — or Shame —

I scarce esteem Location's Name —

So I may Come —

What Thou dost — is Delight —

Bondage as Play — be sweet —

Imprisonment — Content —

And Sentence — Sacrament —

Just We two — meet —

Where Thou art not — is Woe —

Tho' Bands of Spices — row —

What Thou dost not — Despair —

Tho' Gabriel — praise me — Sire —

Emily Dickinson